באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"המראה עם אורנה דץ", חמישי 22:57, ערוץ 10

למה לעשות תוכנית שקוברים אותה כל כך עמוק, אין לי מושג. אולי מדינת ישראל צדקנית, אולי הרגולטור נודניק, אבל לחשוב שזה יעבוד בגלל שאנשים רואים "ניפ/טאק", זו טעות. ואם בארה"ב "הברבור" היתה הצלחה, זה בגלל ששם באמת היו הבדלים רציניים בין הלפני לאחרי.  אצלנו, ל"המראה" אין הרבה צ'אנסים. כמה חבל שהיא משודרת ביום שבו לא מפרסמים את נתוני הרייטינג (כי עיתונאים עצלנים, לא כי אין מדידה).

אי אפשר להאשים את המנחה, אורנה דץ, בדבר הזה. קודם כל, כי היא כמעט לא מורגשת, ושנית, כי היא עושה את הדבר היחיד שהיא יודעת: לשאול "מתרגשת?". אם היו רוצים יותר, היו פונים למישהי אחרת. אבל מי צריך יותר, כשאפשר להציץ למייק-אובר האכזרי על שולחן הניתוחים, ואחר כך להראות את כל הסגולים והכחולים שנשארים על הגוף במשך שבועות? אח, כמה חשק זה עושה!

אתמול קראו למאושרת - היא באמת היתה מאושרת - מירי, גרושה פלוס חבר פלוס שלושה ילדים. אף פעם לא אמרו לה שהיא יפה, הרבה אמרו לה שהיא מכוערת, לא בדיוק כיף חיים גדול. עכשיו היא רוצה ניתוח שאיבת שומן, ניתוח הגדלת חזה והסרת משקפיים בלייזר. שניים מצליחים לה, אחד פחות (לא כל אחד יכול לעשות לייזר), ועל זה מוסיפים עוד כמה דברים.

בעצם, יוצרים לה פנים חדשות לגמרי: ניתוח אף, תיקון שיניים (כתרים וחרסינה), מיצוק העור וכיוצא באלה. העיקר שכאשר היא תעמוד מול המראה אחרי חודשיים בבידוד בעין גדי - הקיבוץ עם הבורות - ותגיד "זה לא אני", זו באמת לא תהיה היא. רק שלא תיפול לאיזה בור עם העדשות החדשות. פוי, איך אני מדברת.

אין לי ספק שעכשיו מירי נראית יותר טוב, אבל כמובן לא טוב כמו אורנה. אין לי ספק גם שטריקים זולים ממלאים את ההפקה. הדוגמה הכי בנאלית: כשהיא יוצאת מהבית היא גוררת את המזוודה במדרגות, כשהבת שלה מסרבת להגיד אפילו שלום. כשהיא חוזרת אין לה מזוודה, היא עולה במעלית והבת שלה אפילו לא ברבע פריים. מי, מי התסריטאי הגאון שכתב את זה.

שורה תחתונה: שדץ תעשה "המראה" לעצמה. החלקת שיער, שיפוץ חזה (זה משה אמר! אצל יאיר לפיד!) ושיפור אישיות, רצוי אחת שלא מתלהבת מכל מה ששלי גפני אומרת. לשנה הבאה במיקי בוגנים הבנויה.