באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מטאליק בלוז", שבת 21:30, ערוץ הוט סרטים

סרטים ישראלים שמצולמים בגרמניה, איכשהו זה נהיה טרנד. קודם "ללכת על המים", אחר כך "מטאליק בלוז", מתישהו יבוא הבא בתור, ולא לקחתי בחשבון את הסרט התיעודי "האמנות משחררת". למה דווקא שם? כנראה בגלל הקונפליקט שהמדינה הזו מייצגת עבור חלק לא קטן מהישראלים. אלה שהלכו לצלם שם חושבים שהגיע הזמן להתמודד עם הקונפליקט פנים אל פנים. והם צודקים.

"מטאליק בלוז" הוא סרט טוב, למרות ששני הגיבורים שלו הם מהסוג הלוזרי שעליו אני לא מתה במיוחד. הוא סרט טוב, קודם כל כי מובילים אותו שני שחקנים טובים - אבי קושניר (שמואל) ומשה איבגי (סיסו), בסדר הזה. והוא סרט טוב, בגלל תסריט אותנטי.

אני אוהבת שורות כמו "סיסו, נותנים לך סוס מתנה, אתה לא בודק לו את השיניים", או "מי צריך גרמנית. קונים בזול מוכרים ביוקר, אותו דבר בכל השפות". אני אוהבת את תמצית הישראליות - פנינה רוצה גרמניה, שמואל מבטיח לה טבריה, ולהורים שלו הוא משביע אותה להגיד רומא. בכל זאת, ניצולי שואה. אני אוהבת גם קללות כמו "בני זונות, שלא יראו את הזריחה". אפילו שוקלת לאמץ את זה ביחס לכמה אנשים. במקרה של אזעקת אמת, כמובן.

הרבה לפני הקללות, שמואל וסיסו, בעלים ועובד במגרש מכוניות, קונים במשותף לינקולן קונטיננטל לימוזין מודל 85', כחולה מטאלית, רכב אספנים ששווה 50 אלף יורו, מגבר ערבי שחזר מקנדה ומעוניין להיפטר מהאוטו. הם משלמים לו 5,000 דולר ויוצאים עם האוטו להמבורג, גרמניה. סיסו לא היה אף פעם בחו"ל, שמואל היה רק בירח דבש. סיסו לא יודע אנגלית, שמואל יודע ככה-ככה, מספיק בשביל להסתדר.

מתחילים בהמבורג, עוברים לדיסלדורף, איך אמרתם שמגיעים לפרנקפורט, וזו רק הגיאוגרפיה. לא אמרתי מילה על העלילה, או על הפלאשבקים המדומים, המחשבות שאי אפשר להימנע מהן כשרואים רכבת בגרמניה. אם אתה ממוצא אירופאי, זאת אומרת. אם אתה ממוצא מזרחי, אתה בעיקר יכול להגיד "וואי, וואי, וואי", ולשאול שאלות. ומי שמשחק פה על הכבוד, זה דווקא זה שלא היית מצפה ממנו. או שכן.

זה כל כך ישראלי, לרצות לעשות "מכה", ועוד מכה על הגרמנים, ועדיין יש לי שמץ של סימפתיה לשני הדרדל'ס האלה. אומנם היה עדיף לראות את הסרט עוד חודשיים, באזור דצמבר וחנוכה, אבל גם ככה קבלתי יופי של פרידה מהשבת.

נשבעת שקראתי את זה: "מטאליק בלוז" הוא מוצר בידורי חביב... הילידים, יש להניח, ימותו על זה" (יקיר אלקריב, עיתון תל אביב). כמה מטומטם בן אדם אחד יכול להיות?

"מטאליק בלוז", ישראל 2004. 94 דקות. תסריט ובימוי: דני ורטה. שחקנים: אבי קושניר, משה איבגי, לוטוף נואזיר, ריטה שוקרון.

בקטנה:

אתניקס חוגגים עשרים שנה, סיבה למסיבה, וליתר דיוק להופעה מצולמת לערוץ 24. זאב נחמה נכנס לבמה א-לה סופר סטאר, נמרוד לב בא להתארח, אפילו שלא הבנתי מה הקשר, אבי סינגולדה הביא אותה בגיטרה, יהודה קיסר הביא עוד כובע, זהבה בן נראית מצוין (באה לשיר קטורנה מסאלה. מישהו זוכר את השמלה המזעזעת שלבשה בהופעה הטלוויזיונית הראשונה של השיר? שמלת וילונות קראתי לזה), קובי אוז תמיד שמח לעמוד על במה, אבל חמי רודנר? מה לעזאזל הוא עושה כאן, ועוד מחייך. כנראה שאני לא היחידה שבעד אתניקס. הייתי מסיימת בזה, אבל יזהר אשדות בא לנגן על גיטרה את "ב.מ.וו שחורה", וזה כבר למעלה מכוחותיי. שמישהו יסביר לי מה קורה פה.