באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"החיים על מאדים", ראשון 22:00, אקסטרה הוט

כשהייתי בת ארבע השנה היתה 1980. אין לי הרבה מושג איך התנהלו החיים אז, אני רק יודעת שגזוז עמדו לפני פירוק והפיכה ל"דודה", ושאת התקליט שלהם, זה שיש בו את "ציפי פרימו מחולון", מאוד אהבתי לשמוע על הפטפון. האופנה מן הסתם היתה מזעזעת, הטלוויזיה בבית הוריי עדיין שידרה בשחור-לבן, השקלים היו ישנים. האם מקום העבודה שלי היה קיים? למיטב ידיעתי, התשובה היא לא, כך שאין לי שום סיכוי למסע אל העבר, שבו אחפש לשווא את המחשב האישי שלי ואת השולחן ואת הדלת.

המסע הזה הוא בדיוק מה שעובר סם, גיבור "החיים על המאדים": בעקבות תאונה שעבר, שבה נפגע המוח שלו, הוא חוזר 33 שנה אחורה, ונוחת היישר בתחנת המשטרה שבה הוא עובד. השנה היא 1973 - הזמן שבו בעצם היה בן ארבע - והוא פשוט לא מוצא בה את עצמו. כאשר הוא מבקש מהמרכזייה להשיג לו מישהו בנייד, המרכזנית שואלת את המספר קשור לחיוג בינלאומי. כאשר הוא מסביר שמדובר במספר נייד של וירג'ין, המרכזנית מבקשת ממנו להפסיק עם דיבורי הסקס.

מי לא היה חוטף דיכאון מתשובה כזו? מי לא היה מתחרפן ממציאות שבה אתה שומע קולות מההווה שמנסים להעיר אותך, ותוך כדי מנסה להתמודד עם העבר ולפתור מקרי רצח בתת-תנאים, לפחות מבחינת מי שרגיל לפעול במילניום השלישי? מי יוותר על קפיצה מהגג כשהיא נראית כמו הפתרון הכי הגיוני לסיום השיטיון?

סדרות נטולות אחיזה במציאות אינן בדרך כלל כוס התה הירוק שלי. מצד שני, כאן נעשה שיחזור מקסים של בריטניה בשנות השבעים, ולאור מצב הטלוויזיה הרב-ערוצית בשבועות האחרונים, אי אפשר שלא להיתלות בביטוי "במדבר כל קוץ הוא פרח" (וכל נתנייתית היא פרחה). אומנם לקוץ הזה יש שם קצת מוזר, והפעם לא הישראלים אשמים, הטמטום שייך ל-BBC שהמציא את השם Life On Mars - אבל התגברתי. וחוץ מזה, בוודאי יש לזה היגיון שפשוט נסתר מעיניי. ככה זה במדבר, בלי מים מתייבש המוח.

האנשים מאחורי הסדרה הם אלה שיצרו את MI5 המשובחת (שמשודרת בשידור חוזר מייד אחרי "מאדים"), והשחקן הראשי הוא ג'ון סים, ששיחק בכמה הפקות שמוכרות בעיקר לבריטים, אלא אם ראיתם את "סקס טראפיק" או פגשתם אותו כרסקולניקוב. זה לא ששחקני המשנה יותר מוכרים מחוץ לממלכה הבריטית: פיליפ גליינסטר ומרשל לנקסטר שיחקו ב"לדפוק שעון" (מי ראה, מי שמע?), גליינסטר שיחק גם ב"הנוכלים". ליז ווייט שיחקה ב-"A Thing Called Love" המצוינת, שבמזל הוקרנה גם היא באקסטרה הוט. בקיצור, טריוויה לאנגלופילים.

ברגע שתבוא סדרה טובה יותר, אני אנטוש את המאדים. עד שזה יקרה, אני אמשיך לתעב טפטים ואדבק למסך.