החבורה הסודית של גדי סוקניק ("סודי ביותר", 21:15, ערוץ 2) לא הצליחה לרגש אותי כפי שקיוויתי. משהו שם לא עבד. אולי העובדה שאחרי הסרט האותנטי של חטיפת שלושת החיילים בלבנון, קשה לרגש עם סרטים בגוון אפור שבהם צריך להתאמץ כדי לזהות משהו. אפילו הפאנל המכובד מאוד באולפן - בנימין נתניהו, עמי אילון ושאול מופז - לא הצליח להרים את העסק.
על כן, נעבור למשהו שמרגש אותי כל שנה מחדש, הטקס האהוב עליי מבין טקסי העולם:
"טקס פרסי MTV בקופנהגן", חמישי 22:00 ושבת 14:00, ערוץ MTV
אף ביג שוט לא הגיע השנה לטקס פרסי ה-MTV. לא זמר, לא זמרת, לא להקה. בניגוד לשנה שעברה, שבה אמנים רבים בילו בליסבון, על קופנהגן הם הרשו לעצמם לדלג. זו היתה השנה החלשה ביותר של הטקס, ומישהו בהנהלה יצטרך לעשות חושבים. למשל: להחזיר את הטקס בשנה הבאה ללונדון, וללכת על בטוח.
כך יצא שהמנצח האמיתי של הערב היה המנחה, ג'סטין טימברלייק, שהאפיל על כולם. לא רק משום שהוא זכה בשני פרסים, אלא מפני שמלבדו רק The Killers הצליחו לעורר עניין, והם בכלל הופיעו מחוץ לאולם המופע, על במה אחרת בקופנהגן. בתנאים כאלה, לא הייתה ברירה אלא לפתוח את הטקס בשירים של ג'סטין, שנתן את השואו בזמן שכל מיני רקדניות נמרחו עליו וקיבלו יותר מדי זמן מסך. בקהל נצפו כל מיני אנשים שכבר מזמן עברו את גיל ה-MTV.
מעניין אם מישהו מהם זיהה את בוראט, לשעבר עלי ג'י, מהסרט החדש שלו. כמנחה הטקס הקודם, הוא חילק עצות לג'סטין. למשל: לדעת עם מי לעשות ילד. כי אם אתה עושה ילד עם המכוערת מפוסיקט דולס, אתה צריך לקוות שמדונה תאמץ את הילד שלך. עצה אחרת: אם משהו לא עובד, והקהל לא איתך, ספר לו בדיחות על יהודים. הנה, למשל, כמה יהודים צריך בשביל... וכשג'סטין סותם לו את הפה: ובכן, אתה תמיד מוזמן לביתי בקזחסטן, לישון אצלי, לאכול את האוכל שלי ולזיין את אחותי.
כפי שהבנתם, גם הומור לא היה הצד החזק של הערב. בתחום ההופעות, היה לנו את ריהאנה שדפקה חיקוי למדונה של לפני עשר שנים. כלומר נראה מצוין, אבל סובל מתחושת דז'ה וו קשה. לעומת זאת, התאורה בהופעה של מיוז היתה אחד הדברים החדשניים והמדהימים שיש כיום בשוק ההופעות. הקילרס הופיעו כאמור בכפור שבחוץ, אבל הספיקו לחזור לאולפן ולקחת את פרס הרוק.
בכל ההופעות חזר על עצמו אותו אלמנט: במקום הנרות והמצתים שנהגנו להדליק בשירים מרגשים ולהניף אל על, כיכבו הפעם מכשירי סלולר-מצלמה שלא הפסיקו לתקתק את החוויה. בין אם זו להקת הפינים המחופפים שזכו באירוויזיון האחרון (הארד, רוק. הללויה), ובין אם זו נלי פורטדו, זה לא משנה: העיקר שהדנים יוכלו להעלות לבלוגים שלהם תמונות מהטקס.
מה עוד היה לנו? מובי בהגשת פרס נונשלנט של ישיבה מזרחית על הרצפה ובקבוק מים (מזל שמיוז היו אלה שלקחו ממנו את הפרס), ואדריאן ברודי בהגשת פרס תמוהה ועוד לנציג הכי פחות מוכר של דפש מוד. בשלב חלוקת הפרסים לאמן מכל מדינה אירופית (קליפ ארוך שבו הוצגו כולם) בני הלהקה הכפרה שלי Finleyהיו הזוכים מאיטליה. זהו, מבחינתי הטקס נגמר.
לא משנה מה בא אחר כך, ולמי ג'סטין שכח להודות (לקמרון, דה), אני כבר לא הייתי שם. עם כל הערכתי וחיבתי לעם הדני, הפעם הם פישלו בגדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
