באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ורודים בדרכים", ראשון 22:00, ערוץ החיים הטובים

מי ידע שסן דייגו כל כך גיי פרנדלי? כנראה הגייז. כי לי לא היה מושג, ובוודאי לא ידעתי שיש בעיר גיי רודאו כבר 13 שנה, ויש בו מסלול מיוחד לדראג קווינס על עגלים. וזהו רק קצה האטרקציות שמציעה העיר, ושמתעדת "ורודים בדרכים" - תוכנית הטיולים הגאה הכי סטרייטית שאפשר למצוא.

כן, לא נעים לומר - מדובר בתוכנית נוסח אייל פלד, רק בהגשת דייק שמוכנה לתפוס גלים. אם תרצו, סיגל שחמון בסגנון הגברי. או אולי, ויותר פשוט: שרון בן עזר עושה ניר חכלילי. בקיצור, ראיתי תוכניות הרבה יותר פרועות מזו, שכללה גם אייטמים פרווה כמו מצנחי רחיפה כמו שיש בנתניה! (אח, הייתי חייבת לדחוף את זה).

עכשיו, כשאתם מבינים שמגניב זה לא, וגם פיטסבורג של "הכי גאים שיש" זה לא, אפשר לדבר על מה שלעיר יש להציע לקהילה. פסטיבל הגאווה, שפעם נמשך יומיים על חניון אספלט, מתקיים כעת בפארק בלבואה הענק לאורך סופשבוע ארוך. בשבת נערך המצעד - אני יודעת שלא יפה לדרוך לאנשים על אצבעות, אבל היי לא אני בחרתי את הטיימינג של השידור - שכולל כ-200 במות ויש בו קרוב ל-100 אלף חוגגים.

אחרי זה, ולפני כל הברים והמועדונים, הבנות מוזמנות להצטרף ל"סרף דיווה", קבוצת הגלישה לנשים שהוקמה ב-1996. כיום זהו בית ספר לכל גל ועניין, והמנחה שנון מקדונו שלא בדיוק לובשת סקיני ג'ינס מצטרפת לשיעורים. לא בדיוק מוצלחת, אבל למי אכפת. העיקר ההשתתפות (יה, רייט. היא פשוט לא טובה בזה).

אחר כך מקדונו מראיינת את ניקול מורי רמירז, ממייסדי הסצנה הגאה בסן דייגו, אחד כזה שזוכר את הימים שבהם היו רק שני ברים קהילתיים. עם חולצה שכולה דגל אמריקה הוא גאה לספר על גידול חד ל-40 ברים ועל השתלבות מלאה בקהילה. "אנחנו לא רק יושבים ליד השולחן", הוא מסביר, "אנחנו בונים אותו".

בשלב זה, אין לי אלא לאחל לקהילה הירושלמית לבנות כמה שיותר שולחנות, וכיסאות ובכלל ריהוט מלא. שנאמר: בשנה הבאה בירושלים הבנויה.