באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"דיליה סמית: כיצד לבשל", שני 17:30, ערוץ החיים הטובים

יש ימים שבחורה חוזרת הביתה מוקדם. ממש מוקדם, לפחות במונחים שלה. ואז היא מכינה לעצמה סלט טעים עם לחמנייה קטנה ליד, ופותחת טלוויזיה. תוכנית בישול, אלא מה. הרי זה הז'אנר הכי מוצלח אחרי הדרמה. והדרמה כידוע, מפשלת לא מעט לאחרונה (הכל נגמר. גם er).

אלא ש"דיליה סמית: כיצד לבשל" ממש לא מספקת את הסחורה. לא עבורי, ולא עבור רוב הצופים. התוכנית, שהוקדשה הפעם לקמח, לא מתאימה לאוכלי כשר, כי חלב ובשר מעורבבים בה כמעט בכל מתכון. היא לא מתאימה לאיסטניסים, כי המתכונים שלה פשוטים מדי וכוללים את התובנות הכי דביליות בעולם ("קמח מתחבר לביצה כשמפעילים את המערבל!", אמריקה הגיעה לבריטניה).

היא לא מתאימה גם לפלצני הלעז, כי המתרגם מתעקש להשתמש במילים כמו חביצה (פודינג), חובצה (באטר מילק), חביתית (פנקייק) ובהריים (בראנץ'). והיא לא מתאימה לחובבי הטכנולוגיה, כי סמית סבורה שאין כמו משקל משנות הארבעים כדי למדוד את כמות הקמח.

בקיצור, לא נשארו הרבה צופים מול המסך, ומי שייבא את התוכנית יכול היה לחשוב על זה קודם. אם היו שלושה אנשים במדינה חוץ ממני שראו איך מכינים "בצל מקורמל", ושמעו שהשומן הטוב ביותר לפנקייק'ס הוא שומן חזיר, ושאחר כך כדאי לשים אותם על נייר סופג - נראה אתכם מוצאים אותם.

הטלוויזיה הישראלית השתבחה בלא מעט תוכניות בישול מקוריות או קנויות, והצופה הישראלי לגמרי לא קונה כל מה שמנחיתים לו על המסך. אי אפשר שבכתוביות יופיע "כוח הקמח" (flour power), ואי אפשר להניח שמה שטוב לאנגלים בעלי הבישול המזעזע טוב גם לישראלים. אותנו לא ילמדו מה זו פטרוזיליה, עם כל הכבוד.

גם רכש של תוכניות לייף סטייל צריך לעשות בתבונה, ובערוץ החיים הטובים פישלו הפעם בגדול.