באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"פישר קינג", שלישי 21:30, ערוץ הוט דרמה

אחרי האכזבה מהסרט של אתמול, בא סרט מצוין כמו "פישר קינג" ומיגנט אותי אל המסך. לא מפני שהוא נראה כל כך טוב - אין שום דבר סקסי בהומלסים, בדיוק כפי שמבין הגיבור כשמציעים לו לככב בסדרת הומלסים שתיקרא "חופשי ומאושר", מעין קריצה פנימית קטנה של הבמאי - אלא מפני שמדובר בסרט שעשוי טוב.

זוכרים את רובין וויליאמס בבוקר טוב ויטנאם? ובכן, פה תפקיד השדרן שייך דווקא לג'ף ברידג'ס (מי שראה פרויקט Y2: אלון מאוד דומה לו) שמגלם את ג'ק לוקאס. שיר הפתיחה של התוכנית שלו הואHit the road, Jack, והוא אכן יוצא לו לדרכו בלי לדעת היא תוביל אותו. בין היתר, ילווה אותו שיר מופלא אחר, הנפתח במילים "אני אוהב את ניו יורק ביוני, ואת?" (How About You - George Fenton). בכלל, ככל שחלף הזמן התברר כי פס הקול הוא חוליה חזקה בסרט. גם אם יש בו יציאות משעשעות כמו "I've got the power", שרקדנו כל כך הרבה אי שם בתחילת שנות התשעים.

בלי שום פאואר, אולי אפילו להפך, מתנהל פרי (וויליאמס) בעולם הניו יורקי האכזרי. אדוארד מלניק, מאזין שלוקאס ירד עליו והעיף אותו מהקו, נכנס למסעדת יאפים, ריסס שבעה אנשים ואחת מהם היתה זוגתו של פרי. המורה המעונב איבד את שפיותו.

שלוש שנים אחר כך, ג'ק ופרי נפגשים. אחד הומלס, שני יוצא עם פרחה מנומרת שמחזיקה בספריית וידיאו. אחד הוזה על היותו שליח אלוהים בחיפוש אחר הגביע הקדוש, שני כנראה מבין שהגביע יכול להיות אישה, ועושה הכל כדי להתקדם בכיוון הזה. אחד תקוע בעולמו שלו, שני נכנס לתוך העולם הזה מתוך כוונה לכפר על חטאים. ולתוך המפגש ההזוי נדחפים דראג קווין עם שפם ובובת פינוקיו מעץ. הרי מהי המציאות אם לא אוסף של שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים.

דוגמה לשקר - הדימוי הרווח הוא שמי שעובד בבית חולים לנדכאים הוא אחד שאכפת לו. אבל האמת היא שהוא עסוק בלהסתתר בחדרים, ומגיח החוצה מהחורים רק כששליח הפיצה מגיע. לוקאס יושב בחדר ההמתנה המזעזע (מזכיר את בית המשוגעים ב"אקספרס של חצות"), עליו הדראג קווין בפוזה של ישו, ואיכשהו הם נראים כמו הדבר הכי שפוי בחדר. במיוחד אחרי הניסיונות החוזרים של פרי לשכנע אנשים לשיר את "אני אוהב את ניו יורק ביוני".

פרי זה, משיגינע אמיתי. ובדקות הארוכות של הסרט, יש לו הרבה הזדמנויות להדגים את שיגיונותיו. למשל בסנטרל פארק בלילה, עת הוא מאוורר את כל איבריו, ומשכנע את ג'ק להצטרף, לשכב על הגב ולהביט בשמיים. כך אנחנו שומעים לראשונה את סיפורו של פישר קינג, שחיפש אף הוא את הגביע הקדוש. סיפור כזה אפשר לספר בכל שעה ובכל זמן, אבל הוא מעדיף את הסנטרל בפארק בלילה. בפעם הזו ג'ק עדיין עם הבגדים.

בכל סרט טוב יש גם קצת אהבה, אבל פה היא בכלל לא טריוויאלית. לא בין פרי ללינדה, לא בין ג'ק לאן. יש עוד המון דברים, אבל השאלה היא למה לכתוב על כולם. הכי כיף להיזכר בכל פעם במשהו אחר, או לקבל אינסייטים של אחרים.

כמעט פספסתי: את טום וויטס בתפקיד ההומלס בכיסא גלגלים, שמסביר לג'ק שאנשים זורקים מטבע בשביל לא להסתכל עליו. או משהו כזה.

"פישר קינג", ארה"ב 1991. 137 דקות. במאי: טרי גיליאם (קיבל את אריה הכסף בפסטיבל ונציה). שחקנים: רובין וויליאמס (גלובוס הזהב לשחקן ראשי), ג'ף ברידג'ס, מרסדס לוהל (אן, חברתו של ג'ק. זכתה באוסקר ובגלובוס הזהב לשחקנית משנה), אמנדה פלאמר (לינדה).