באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"בשורות טובות", רביעי 22:10, ערוץ 2

נניח שהייתם שמים אתמול את אבא שלי מול המסך ה-LCD הכי לא שימושי שמישהו אי פעם קנה, ואומרים לו לצפות ב"בשורות טובות". סביר להניח שתוך כמה דקות הוא היה אומר "גנוב זה" (כן, אבא שלי יודע להגיד גנוב, כיוון שכל פעם שהוא פונה אלינו ברעיונות, אנחנו אומרים לו "מה, אתה גנוב?". המילה משעשעת אותו. "ככה אתם מדברים לאבא שלכם?", הוא שואל בחיוך).

נניח שהיינו אומרים לו "כן, גנוב, אבל תמשיך לצפות". מה הוא היה מבין מהפרק ראשון? יש סדרה בשם הבורגנים, היא מסתיימת, כולם מצאו עבודה - סביר להניח שהוא היה מזהה, גם אם לא בשם, את קרן מור, רמי הויברגר ודב נבון, ובכלל לא שם לב שמנשה נוי נעדר מהחבורה. היחיד שנשאר בלי כלום הוא שי אביבי, גיבור "בשורות טובות".

אבל מהר מאוד הוא מסתדר: מציעים לו חוזה טאלנט. אולי לא בדיוק הסתדר: זה סוג של חוזה כובל. הוא לוקח אותו בכל זאת, במקום לנסוע להודו. אשתו מתעצבנת מדחיית הנסיעה ("מה יש להם לחפש בהודו? שייסעו לסין, יותר טוב", היה אומר אבא שלי), אבל החבר המפיק מרוצה. שנינויות כמו "הוא צריך קריירה - הוא צריך חופש - הוא צריך קריירה - הוא צריך חופש - אני צריכה פיפי", היו עוברות לאבא שלי מעל הראש. בצדק – הן לא שנינויות, הן סתם מיחזור של רעיון.

את אייל קיציס ואת עדי אשכנזי אבא היה מזהה, אבל הוא לא היה מבין מה הם שייכים לעניין. ואנשים מבוגרים שחוזרים מהודו עם חיתולים במקום בגדים, זה בכלל כבר היה מוגזם. בקיצור: שום דבר לא מעניין, שום דבר להתחבר, שום סיבה לחזור אל המסך.

זה אבא. אבל מה איתי? גם אצלי המצב לא שונה בהרבה. סדרה שבה טורחים לשלב כל כך הרבה שחקנים מפורסמים מריחה מתסריט בעייתי. נכון, יכול להיות מאוד שכולם מתים על שי אביבי ולכן רצו להשתתף בסדרה שלו בתפקיד אורח. אבל למה חייבים לדחוף את כולם בפרק הראשון?

סדרות שסובבות סביב אדם אחד מצריכות שהאדם הזה יהיה מאוד מעניין. שי אביבי מעניין חבורה מאוד מצומצמת של אנשים. אולי לו טוב עם זה, אבל לזכיינית שלו, קשת, זה קצת פחות טוב. היא לקחה הימור גדול, ולא בטוח שהוא ישתלם לה. בינתיים, אני חוזרת להקדיש את ימי רביעי ל"עמוק באדמה".