באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מגזין סיכום השנה הלועזית", שבת 20:00, ערוץ 10

איזה שם לא סקסי למשדר מרכזי! מי, מי לעזאזל ידע לצוות את צביקה יחזקאלי לניצן הורוביץ, ולא ידע להציג את הזיווג החדש כמו שצריך?

נו, מילא. העיקר שהם באו יחד לאולפן. למשל, כדי להציג את סיפור הכישלון הרפובליקני בעקבות מלחמת עיראק (חיבבתי את דברי שוורצנגר: "לקשר ביני לבין בוש זה כמו לקשר ביני לבין אוסקר. זה מגוחך"), ויותר מזה, לציין ביום ההוצאה להורג של סדאם שעדיין יש 130 אלף חיילים בבוץ העיראקי.

נושא יותר מעניין, שלצערי לא פותח מספיק, הוא הגל האדום ששוטף את דרום אמריקה - מנשיא ברזיל לולה דה סילבה ועד הוגו צ'באס מנהיג ונצואלה – והקשר שלו לאומה הערבית. מתברר, וזה קצת מפתיע, שערבים רבים מעריצים את צ'באס כיוון שהוא מניף את דגל ה"אנחנו נדפקים בגלל אמריקה".

רוצים דוגמה למעריץ? זכרייה זביידי, שמודה בכך בראיון ליחזקאלי. קדאפי אאוט, צ'באס אין, ומי בן ברית מוצהר שלו? מחמוד אחמדינג'אד, נשיא איראן. והנה, סיפור מהשדות של הורוביץ מקבל טוויסט בשדות של יחזקאלי, שמקבל גיבוי מאלון בן דוד שמסביר על היכולת של מי שעלולה להיות המעצמה הגרעינית הבאה. כן, בכזו מהירות קפצנו מנושא לנושא. קליפ קלאפ.

וכך, במעבר חד, הגיע תור קליפ הסלבס שלא חידש אפילו במילימטר (פול מקרתני התגרש? חשבתי שהוא מת כבר מזמן), ובעוד מעבר חד, הגיע תורה של איכות הסביבה, וליתר דיוק הקוטב הצפוני והתחממות כדור הארץ. או כמו שהורוביץ הסביר ליחזקאלי: "הנפט מהאזור שלך מגיע למכוניות של ארה"ב, הן פולטות גזים שמצטברים, נוצר אפקט חממה... יש התייבשות מקורות מים, מחלות שנעות מהאזור הטרופי למקומות שבהם אין מגנים טבעיים". בקיצור: אנחנו מזהמים את עצמנו למוות, ותודה לאל גור ולסרט החשוב שלו, "אמת מטרידה" - שטרם ראיתי, מודה ומוטרדת.

אבל אירוע השנה של יחזקאלי את הורוביץ הוא מלחמת לבנון, וזו, אם תשאלו אותי, בחירה קצת תמוהה שמתאימה יותר לסיכום השנה היהודית. אין לי בעיה להאמין ליחזקאלי כשהוא אומר שהמלחמה היא רק סבב ראשון מתוך מהלך גדול יותר שמחכה לנו בעתיד, אבל הסבבים והמהלכים שמעניינים אותי רגע לפני 2007 נוגעים למה שקורה בעולם - ולא בישראל.

באותה מידה, קשה להסכים עם כך שמערכת התוכנית, שבצעד חכם הביאה לאולפן את ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, אפשרה לזה האחרון לבחור את גל הירש לאיש השנה. מה עניין שמיטה להר סיני, אה? אנחנו בסיכום שנה לועזית, כפי שטרחו להדגיש בשם המשדר המזעזע. ומה לועזי במר הירש? לונדון נשאר קרוב למדינה אבל עם בחירה הגיונית יותר, אחמדינג'אד, ויחזקאלי קפץ על ההזדמנות לבחור בד"ר ופפא סולטאן, סורית שחיה בארה"ב ומבקרת את בני עמה במילים "רק המוסלמים מגנים על אמונתם ברצח ובהרס". מזל שהיה לנו את הורוביץ, שבחר את בוראט ברגע של שפיות משועשעת.

סיכומו של דבר, ב"רואים עולם" יכולים לייצר כל שבוע תוכנית יותר מעניינת ויותר קצרה, ולקבל בערך אותו אחוז צפייה. נכון, את האחוז הזה היא כבר לא מקבלת ממני, אבל גם ליחזקאלי ולהורוביץ לא הגיע לקבל אותי, וזה שלא סבלתי לא אומר שלא הגיע לי יותר.

תובנה אחת: "ממשלת החמאס היא החמצה שלנו" (יחזקאלי)

תובנה שנייה: "בשנה הבאה אני רוצה להיות בפריז, כי 30 מיליון איש (תיירים) בשנה לא טועים!" (הורוביץ)

תובנה מתפתחת: "אני רוצה להיות בטהרן המשוחררת, בלי אחמדינג'אד" (יחזקאלי. ולמה מתפתחת? כי ככל שחולף הזמן אני מוכנה להצטרף אליו)