באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"עד הפרט האחרון עם מיקה וירון", ראשון 20:45, ערוץ החיים הטובים

נניח שהייתי רוצה להזמין אתמול כמה חברים לקוקטייל פארטי בביתי. לו הייתי ממלאת אחר ההוראות של מיקה שרון וירון קסטנבאום, סביר שהייתי זוחלת מותשת לספה, ונותנת לאורחים להפעיל את עצמם. מרק שמורכב מעשרה מרכיבים שאין לי במטבח, סושי מאטריות שלא שמעתי עליהן בחיים (סובה/סומה), והעיקר שיש לנו קאפרליים שייתן קצת טעם. הדבר היחיד שאני מוכנה לבדוק, רק לא ברור לי עם מה: רוטב במורכב מצ'ילי מתוק, סויה ומיונז. אולי עם אדממה.

באיזשהו רגע אירוני, שרון אמרה משהו כמו "אם זה נראה לכם שאנחנו ממציאים פה הכל, מערבבים דברים, אז לא. הכל מופיע במתכונים באתר שלנו". ובכן מיקה'לה, אתם נראיתם הכל חוץ מממציאים. כל כך הרבה דקלום לא נראה כבר מזמן על המסך - וגם לא הוראות במאי ברורות, כמו "ירון, תפתח את המקרר ותעמוד שם עד שאני אגיד לך לסגור אותו".

בערך באותו זמן עיצבה להם את "הסלון" מעצבת אירועים בשם אלקי ג'ייקובס, אמריקנית נחמדה, שחושבת שהשילוב ירוק-שחור-לבן מאוד סקסי. בעיניי התוצאה דווקא היתה מנוכרת, משתווה רק לניכור שעולה מהמחירים ש"מיקה" ו"פודארט" מציעים בדרך כלל עבור המנות שלהם.

אז אם זה לא עובד בתור מדריך בישול, ולא עובד בתור תוכנית טלוויזיה, ולא עובד בתור קו עיצוב, מה נשאר? כנראה לשמוע שבליני (אפרסקים) זה דרינק טוב לבנות, וגם ג'ינג'ר קוסמו זה כנראה בשבילנו בלבד. העיקר שדני סידס הביא הביתה עוד כמה ג'ובות מייעוץ מוזיקלי. מישהו הרי חייב להרוויח מכל המיצג הביזארי הזה, ואלה לא הצופים.