באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"עובדה", חמישי 21:00, ערוץ 2

בחמישי שעבר, אי שם בצפון, דחינו את היציאה לארוחת הערב, כדי לראות את החלק הראשון בתחקיר של אילנה דיין על הסוכנות "רוברטו". השבוע ראיתי את ההמשך כמעט באדיקות. אפילו הופעתו של רוברט (ראובן) בן-שושן באולפן לא שכנעה אותי שהאמת אחרת.

איך הוא אמר באולפן, "אשתי שלחה אותי"? לדעתי העבריינים שלחו אותו, וגם אמרו לו בדיוק מה להגיד.

וזה לא שיש לי משהו נגד בן שושן. הוא בסך הכל הסתבך בחובות מעסקים קודמים, רצה להתחיל עסק חדש, סוכנות דוגמניות, והיה צריך מימון. הוא בעצמו אמר אתמול שאף אחד לא היה מוכן לשמוע ממנו ואף אחד לא היה מוכן לממן. במצב כזה, אתה לא בודק הרבה את מי שכן מוכן להתייחס אליך. פה כמובן היתה הטעות הגדולה שלו: וואנס אתה מכניס עבריין כשותף, אתה לא תצא מזה. הוא יכתיב את הכללים, הוא ישתמש בך להלבנת כספים, ואתה לא תוכל לעשות כלום.

שמעו זאת היטב בשבוע שעבר, בהקלטות שיחות הטלפון בין בן-שושן לאסי ועקנין, השותף עם העבר המפוקפק (שטוען שהכל היה לפני עשר שנים, הוא היה צעיר ולא ידע מה הוא עושה, והגיע הזמן להפסיק לרדוף אותו על זה). בן-שושן אומר שם לועקנין, "אתה מסבך אותי" ודברים מסוג זה, אבל ועקנין משתיק אותו. לא יהיו בעיות ולא יהיו צרות, סמוך עליי. ובן שושן, מה הוא כבר היה יכול לעשות. להפסיד את החיים?

זה מה שנורא פה: אם הבעלים לא עושה מה שהוא רוצה, אז בוודאי שהבנות שעובדות תחתיו בבעיה. ברור שהאימהות שלהן אוהבות אותו, כי הוא לא באמת אשם. הוא בן אדם טוב עם כוונות טובות, שהסתבך עם אנשים רעים עם כוונות רעות.

אגב, תמיד חשבתי ככה. הרבה לפני תחקירי עובדה. חשבתי גם שבראיונות עם בן-שושן כולם מפספסים את הבן אדם, שואלים אותו רק על מאיה בוסקילה, ולא שמים לב שיש עוד הרבה עשייה מסביב. גם את כל המסביב ידעתי, אבל פחדתי לפרסם, כי מאחוריי אין מערכת כמו "עובדה". כן, אני פחדנית. בוקר טוב אליהו.

בדרך כלל, אין לי סבלנות לאילנה דיין. אבל הכתבה על סוכנות רוברטו היתה מסמך מאלף (ומעלף?).