באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"במרחק נגיעה", שלישי 21:50, ערוץ 2

כיתה ו' לימדו אותנו: כגודל הציפייה, גודל האכזבה. לשמחתי, למרות שטף הפרומואים ומתקפת היח"צ של "במרחק נגיעה" ציפיתי רק קצת, ולכן התאכזבתי רק קצת.

"במרחק נגיעה" היא חלק משורה של הפקות שנעשו על ידי זכייניות ערוץ 2 לפני המכרז. ההפקות ההן ("עשרת הדיברות", "אנטישמיות - לא מה שחשבת" ועוד) זכו לרייטינג מפתיע, ובאופן מסוים החזירו את ההשקעה. אבל כמות האנרגיות שהושקעה בהן גרמה לקשת ולרשת לרצות להיפטר מהתענוג. אבל מה? הן כבר התחייבו במכרז, ויהיה צורך להציג לרשות השנייה כמה קלפים, אז "במרחק נגיעה" קיבלה צ'אנס.

בקיצור, הסדרה לא הגיעה לשידור מתוך אמונה שהיא פשוט טובה, אלא מפני שחייבים אותה. וכשחייבים משהו, הוא אמור לעמוד בסטנדרטים מסוימים ולהעביר מסרים מסוימים. זה לא סתם שהעלילה מתרחשת בבני ברק, לשכנים החרדים יש פתאום שכנים רוסים (אם לזוריק - הנרי דוד ההורס - יש חברים ישראלים טובים, איך זה שאף אחד מהם לא סיפר לו מי גר בבני ברק?), ושידוך עם מישהו עשיר זה משהו שמתלבטים עליו, כי כסף זה לא הכל.

בכלל, התסריט כולו נראה לי קצת מתאמץ, וכתוצאה מכך גם קצת בנאלי. שלא לדבר על העדר קונטיניואיטי: פעם אחת זוריק נתקע בחוץ כי הדלת נסגרה ואין לו מפתח, ובפעם אחרת הוא נכנס בלי בעיה למרות שאין לו מפתח. ובינינו, כמה דלתות יש היום שננעלות בפנים.

הלאה: חצי פרק ברוסית, ולא בערוץ 9? כמובן, הרי זה גם חלק מדרישות המכרז. נכון, לי זה לא ממש מפריע (כי אני קצת משוחדת, בגלל הספר שאני מנסה לכתוב), אבל אם זה המצב, למה לא למצות טוב יותר את יכולות המשחק של ייבגניה דודינה ולוסי דובינצ'יק? ואיך יכול להיות שבית לפני אריזה של מעבר מדינה נראה כל כך מסודר ובלי רבע ארגז?

רק אם שוכחים את כל הפרטים הקטנים והגדולים הללו, ומתעלמים מהידיעה הברורה לאן הולכת העלילה (הרוסי והדוסית, או יה!), אפשר ליהנות טיפ טיפה מ"מרחק נגיעה". וזה, חברימוס יקרימוס, מבאס רצח. עד שיש פה הפקת מקור בז'אנר הדרמה, אפשר היה לקוות למשהו קצת יותר מעניין. כן, ככה פשוט, הנה אני מבהירה את זה לעצמי סוף סוף: "במרחק נגיעה" פשוט לא מעניינת.