באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מסיבת העיתונאים של הנשיא משה קצב", רביעי מ-18:00, ערוצים 1,2 ו-10

לא הייתי מטריחה את עצמי לנאום ההגנה האומלל של נשיא המדינה, משה קצב, אלמלא נתקפתי שעמום בעודי אוכלת את ארוחת הערב המוקדמת שלי. בין ברוקולי לפטרייה, ראיתי איך הנשיא השמיני - הוא טרח לציין את תוארו פעם אחר פעם - משקר במצח נחושה כשהוא מנסה להגן על כבודו, זה שהוא רמס במו עצמו.

לא הייתי טורחת לומר שהוא משקר "במצח נחושה" אלמלא הייתי יודעת מיד ראשונה על יותר ממקרה אחד שבו הוא הטריד נשים. מיד שנייה, אך עדיין אמינה, קבלתי סיפורי זוועה אחרים. אחרים נזכרו בעבר: כבר כאשר מונה לנשיא אמרו בשקט שלו היו יודעים עליו את האמת, לא היה מקבל את המינוי.

ולמה שתקתם אז, באה השאלה. כי זה לא נראה לנו לעניין להעלות את זה, הייתה התשובה.

חבל שזה לא נראה לעניין אז, כי זה היה חוסך לכמה בחורות הטרדה, ולפחות לבחורה אחת גם יותר מזה.

אבל לא, קצב לא יודה בכך. והוא גם לא ישעה את עצמו. הוא יילחם עד הסוף. הוא יתקוף את התקשורת. ציטוטים לדוגמה: "שטיפת מוח שאין כדוגמתה", "לינץ' תקשורתי", "היתה לכם פה מטרה אחת: להכפיש את נשיא המדינה". אחר כך הוא ישאל איך זה שאף עיתונאי לא נעמד לצידו, איך אף אחד לא חקר את האמת. ובכן, קצב, זו בדיוק הבעיה: לו היו חוקרים את כל האמת, היו מגלים מציאות הרבה יותר גרועה. שום נבצרות זמנית לא היתה מוציאה אותך מזה.

אתה כמעט בוכה על הדוכן? נסער ותוקף את גדי סוקניק מערוץ 2 ("אתה יכול להסתלק מפה")? תרגיע, בבקשה. היסטריה לא עוברת מסך. גם לא התבכיינות בנוסח "ביטלו לי הופעה ב'פגוש את העיתונות' יום לפני השידור, כדי לארח את מוחמד דחלאן". תגיד תודה שערוצי הברודקאסט נתנו לך זמן אוויר שנמשך כמעט שעתיים, בזמן שאתה בחרת. הרי את המיקרופון הם הציעו לך כל הזמן, זה אתה שלא רצית לדבר.

איך אמר אחר כך מישהו באולפן של ערוץ 10, קצב נמצא בשכנוע עצמי עמוק. ואני אומרת, אין צ'אנס להוציא אותו מזה. אבל יש צ'אנס להעיף אותו ממוסד הנשיאות וגם לשלוח אותו לכלא. על כל השנים, על כל הנשים, על כל החטאים.