באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מרגיש בבית" עם חמי רודנר, שבת 23:25

באוקטובר 2006 פניתי מעל בלוג זה לקשת, רשת וערוץ 10, בבקשה שירימו את הכפפה ויחזירו את חמי רודנר ואת "מרגיש בבית" אל המסך. לשמחתי הרבה עד מאוד, קשת הרימה את הכפפה. אומנם שעת השידור קצת מאוחרת, אבל התוצאות עדיין נפלאות: התוכניות עם מירי מסיקה ועם דנה ברגר היו פנינים אמיתיות.

אתמול אירח רודנר את הזמר הים-תיכוני רון שובל, אתגר שהוא כבר חצה בהצלחה עם ליאור נרקיס ועם עופר לוי, כך שלא היה ספק שגם הפעם הוא יעמוד במשימה. ולמרות זאת, נראה היה שחמי קצת מבואס. הרי לשובל יש שמץ של אינטליגנציה, אז למה הוא מבקש מכותב המילים שלו נחום מוכיח ללכת על טקסט קליל ופשוט, שלא לומר זול? ולמה, למה זמרים מזרחיים רק רוצים שהקהל יאהב אותם, ואין להם שום אמת פנימית – מלבד האמת שעוזרת להם לרכוש רכב מנהלים בלי למצמץ?

עם שאלות כאלה, זה ממש לא עוזר לשבת על חוף הים של תל אביב, לנגן ולשיר את "לפעמים", השיר שאיתו שובל התגלה (מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין. בתקופה שהם היו עניים). בסך הכל עוד שלוש דקות של בנאליה. אז שובל היה רוצה תוכנית טלוויזיה משלו, שבה גם יארח זמרים בסוף התוכנית וישיר איתם. כיפאק היי לעורך המוזיקלי שידע לשבץ את החידוש של שובל ל"אין עוד יום" של גידי גוב בדיוק ברגע הנכון.

גם אחר כך המצב לא השתפר. אומנם השניים נהנו מסושי - ועשו לי חשק על הדרך - אבל מישהו שפעם ראשונה שותה בירה? חמי כמעט התפלץ, וכך יצא לו המשפט "בירה היא אחת מהיסודות של העולם". נו, באמת. איזה מזל שאהוד מנור כתב לשובל שיר בשם "קרן" כדי שחמי יוכל לנגן אותו ולהקדיש לזוגתו. עוד ניפגש פה ושם, הוא אמר לשובל בסיום, ולא היה ספק שבליבו הוא אומר לעצמו: אולי בגלגול הבא.