באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הפרקליטים", רביעי 22:45, ערוץ אקסטרה הוט

זה מה שקרה אתמול בפרק הפותח של העונה השמינית של "הפרקליטים": גבר נישק מישהי בניגוד לרצונה במקום העבודה שלה, והיא תבעה אותו על כך. בלי להסתיר את הפנים, בלי להתבייש, בלי סוללה של עורכי דין וגם בלי הרבה שכל. אבל עם הרבה דמיון למשפט של ה' מול חיים רמון.

נכון, רמון אינו מקבץ נדבות אלא היה שר המשפטים, והקשר היחיד בין ה' לד' (דבי) הוא היותן בלונדיניות. ה' גם לא הגיעה לבית המשפט, לא נדרשה להעיד שם, והיא כנראה לא העליבה אף אחד, אלא סתם התנהגה באופן שגרם לרמון לפרשנות מוטעית ואומללה מאוד. אבל משפט כמו "הרגשתי שאני צריכה שלוש מקלחות כדי להוריד ממני את הריח שלו", את זה אפשר לזהות אצל כל קורבן.

למה אמרתי על דבי שאין לה הרבה שכל? כי על דוכן העדים היא אמרה ש"עם עמיתים נשיקות מהסוג הזה הן בסדר, אבל הוא, איך להגיד את זה, ממש לא דומה לבראד פיט". התגובה של מר מרקהם על דוכן העדים היא לא משהו שהיינו שומעים מרמון: "לא הפתעתי אותה, הלכתי מולה כי רציתי שתראה מי עומד לנשק אותה". אבל למה הוא בכלל עשה את זה? "רציתי להביך אותה, כמו שהיא הביכה אותי", הוא הסביר, ובמבוכה התכוון לכך שעברה לידו וליד הבת שלו כשקיבצו נדבות ופלטה הערה מעליבה.

תגובה קצת מוזרה, חייבים להודות. אבל המוזרות קיימת גם אצל עורך הדין שמייצג את מרקהם - אלן שור (ג'יימס ספיידר) השחצן והחלקלק והמטריד מינית, שמצטרף למשרד של אלינור פראת (קמרין מנהיים) אחרי שפוטר ממשרדו בגלל מעילה. "הייתי כמו רובין הוד", הוא מסביר במהלך הפרק, "רק שהכסף נשאר אצלי". פייר, גם זה מתאים מאוד למציאות הישראלית.

"הפרקליטים" היא מסוג הסדרות האלה, כמו CSI למשל, שלא צריך לראות כל פרק שלהן כדי להבין מה קורה. תמיד יהיו לפחות שני מקרים שמסתיימים בהכרעה בבית המשפט. לצופה יש 45 דקות להתמודד עם דילמה מוסרית, להכיר קצת את העולם המשפטי, להתפלא איך זה שהנאומים של הפרקליטים הכוכבים תמיד נשמעים יותר טוב מאלה של העומדים מולם, ולהצמיד את זה למציאות הישראלית - אבל רק כשמתחשק, או כשזה ממש בולט.

אתמול, כמובן, זה היה ממש בולט. במיוחד למי שראה את הראיון הבלעדי של ה' לברוך קרא מערוץ 10. היא נשמעה שם מאוד בטוחה בעצמה, כשאמרה "אם הייתי יודעת שזה מה שיהיה לא הייתי מצטלמת איתו", או כשציינה את העובדה שרמון מבוגר בשמונה שנים מאביה, ולכן לא יכול להיות שהיא תרצה אותו כגבר. ויחד עם זאת, אותי היא לא שכנעה. המשפטים היו מתוכנתים מדי, מוכנים מראש, כאילו ישבה שעות מול המראה והתכוננה לרגע הזה. אפילו טיפה של רגש לא נשארה שם, לא שמץ של אמוציה.

אבל אני לא חבר מושבעים ולא שופטת. אני רק חושבת מחשבות.

בקטנה: כתבה של CNN שמסבירה למה הצטרפותו של ספיידר בעונה השמינית הצילה את "הפרקליטים" ממוות בטוח.