באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הדרך לפרדישן", הוט גולד

הרבה יריות, הרבה דם, ואפילו לא טוני סופרנו אחד. כמה רוע לב, כמה שנאה ואף לא רגע של חמלה. כן, היתה מאפיה באמריקה כבר ב-1931, והיא היתה אכזרית לא פחות, אולי אפילו יותר - אז הרגו גם נשים וילדים.

אלא מה? שקשה להתעצב, ואין שום סיכוי שנרגיש רע כאשר אשתו ובנו של מייקל סאליבן (טום הנקס) נרצחים. הרי גם כך ראינו אותם קודם לכן רק בסצנות מעטות, והם לא הותירו הרבה רושם. זה לא כאילו, נניח, היו מכוונים אקדח לראשה של מדו, חלילה וחס. אפילו לא קרוב למותה של אדריאנה, השם וכריסטופר ינקמו את דמה.

בעלילה של "הדרך לפרדישן" (מקום שהפירוש המילולי של שמו הוא אבדון או גיהינום) אפשר למצוא את מר ג'ון  רוני (פול ניומן), הבוס של המאפיה ששולטת בשיקגו של שנות השלושים, את בנו המעצבן נורא קונור (דניאל קרייג) ואת סאליבן, שאומץ על ידי רוני בגיל צעיר, וכשבגר שילם על כך את המחיר: הוא הפך לרוצח שכיר.

יום אחד סאליבן וקונור נשלחים לזעזע מישהו, הילד בן ה-12 של סאליבן מתגנב ורואה הכל, ומכאן מתחילה שרשרת רציחות שמטרתה להשתיק אנשים ולשמור על הכבוד. ג'וד לאו הוא צלם הגופות שנשלח לרדוף אחרי סאליבן - שלוקח את בנו לדודה בפרדישן - ולהרוג אותו.

המטרה הראשונית של סאליבן היא לייצר לבנו חיים טובים יותר, אבל בששת השבועות שהם מבלים ביחד הילד לומד לנהוג, לשדוד ולעשות עוד כמה דברים שילדים לא אמורים לעשות. מזל שבאקדח הוא לא מסוגל לירות, אחרת היה נהיה לנו פה סייקו קילר הדור החדש.

מנדז קיבל סופרלטיבים כמו "שימוש מבריק במצלמה ובתאורה כדי ליצור תמונת עולם מתעתעת", ו"אפוס קולנועי מרשים", אבל אני התקשיתי להבחין בהבדל בין הסרט שלו, למשל, לבין "כנופיות ניו יורק" או "תפוס אותי אם תוכל", ואלה רק שתי דוגמאות. מה פספסתי?

[מעבר לפרס האוסקר על הצילום הטוב ביותר]

כדי לענות על השאלה הזו, נכנסתי לאתר שמרכז ביקורות מכל העולם על הסרט. מישהו הסביר שהסרט מציג בצורה מתוחכמת בונדינג של אב ובן. אחר טען שיש בסרט יופי מהפנט. השלישי קבע שמדובר בסרט המבריק ביותר מסוגו מאז "היו זמנים באמריקה" (1984). מסקנה שלי? סרט בנים.

בקטנה: עלות הפקת הסרט והקמפיין לקראת צאתו לאקרנים הגיעה ל-80 מיליון דולר. הכנסות בארה"ב וברחבי העולם: 200 מיליון דולר.

"הדרך לפרדישן" (Road to Predition), ארה"ב 2002. 119 דקות. במאי: סם מנדז. שחקנים: טום הנקס, פול ניומן, דניאל קרייג, ג'וד לאו, ליאם אייקן (סאליבן הבן).