באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"שושלת אנטוניה", הוט גולד

אישה זקנה שוכבת במיטה. מתעוררת אל בוקר חדש. דברי קריינות מספרים לנו עליה, אבל היא שותקת. קמה מהמיטה, בודקת שהכל במקום, מסתובבת קצת, ומחליטה בקול רם: "הגיעה השעה למות".

כך נפתח הסרט ההולנדי המקסים "שושלת אנטוניה", המספר על חייהן של אנטוניה, ביתה דניאלה, הנכדה תרז והנינה שרה. כולן נשים חזקות, עצמאיות, לא מתפשרות, לא מתעניינות בזרם, וכל זה בכפר קטן ובתקופה לא כל כך מודרנית: הסרט מתחיל כמה שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, כשדידי בת 15 בערך, ומסתיים כעבור כעשרים שנה.

עוד תכונה שמשותפת לבנות שושלת אנטוניה - אין בנים בשושלת, בניגוד למקובל - חוש צדק מפותח, וקבלה אמיתית של האחר והשונה. בין אם זה "אצבע עקומה" שלא יוצא מפתח ביתו, הבחור המפגר המכונה "שפתיים", דידי המפגרת שנאנסת פעם אחר פעם, לטה ההריונית הסדרתית ואפילו הפרוטסטנטי המאוהב במוכת הירח. איך קיבלו אותן שם? "אנשי הכפר השלימו עם קיומן כשם שהשלימו עם יבול גרוע, עם נכויות ועם קיומו המפוקפק של אלוהים". ולהן זה לא הפריע.

הגברים הזוכים להופיע בסרט נועדו לשרת מטרות מסוימות - זרע להריון, ידידות זמנית, דאגה לילדה שתיוולד - והם אינם זוכים לקבוע את הטון בשום שלב. יותר מכך: פעמים רבות הם מוצגים כמגוחכים ועלובים. החכם היחיד הוא זה שנשאר לשבת בבית (אצבע עקומה). זהו מסר סופר-פמיניסטי, שלטעמי מייצג סוג של עולם אידיאלי יותר מאשר משקף את האמת. ועדיין, היה נחמד לחשוב שזה אפשרי. ושמי שאוחז ברובה ובכוח אלה אנחנו, הנשים.

עבור נשים, מדובר בקומדיה מוצלחת (הסרט הפך ללהיט בקרב הסטודנטיות ללימודי מגדר). עבור גברים -  אין לי מושג, אבל הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, אז אני מניחה שגבר או שניים הכירו באיכויותיה של "שושלת אנטוניה". איך שלא מסתכלים על זה, הצפייה מומלצת.

"שושלת אנטוניה" (Antonia's Line), הולנד 1995. 102 דקות. במאית: מרלין גוריס. שחקניות: דורה ון דר גרואן (אנטוניה), אלס דוטרמנס (דניאלה), וירל ון אוברלופ (תרז), מיל סגרס (אצבע עקומה).