באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"איש ללא עבר", הוט פריים

סרט כל כך איטי וכל כך דל תקציב לא ראיתי כבר מזמן. ואלמלא היה דובר פינית, הייתי מייחסת אותו לבמאי אייל חלפון. זו, פחות או יותר, ההרגשה שעלתה מצפייה בסרט "איש ללא עבר", שרק אלוהים יודע כיצד זכה בפרס בפסטיבל קאן. מצד שני, גם עמוס גיתאי זכה שם.

על פניו, נושא מעניין: אדם מגיע להלסינקי, מחכה לבוקר ונרדם על ספסל ליד תחנת הרכבת, חוטף ממכות משלושה בריונים, מגיע לבית חולים כמעט מת, ואז חוזר לחיים בלי שהוא זוכר דבר. לא מה קרה לו, לא מיהו ולא מהו. כשם הסרט: איש ללא עבר.

לאט לאט הוא יוצר לעצמו עולם פרטי חדש. מסרב להחליט על שם או לשאול זהות של מישהו אחר, אבל כן מנסה להכיר אנשים, למצוא מקום מגורים, לעבוד ואפילו להתאהב. הביורוקרטיה אינה מקלה על אדם ללא זהות, אבל אחרי שהוא אוסף מספיק אנשים טובים באמצע הדרך - היידה צבע הישע - יש לו סיכוי לשרוד. ואפילו להציע דבר או שניים לאחרים (רוקנרול בפינית!).

אלא מה? שכל זה מדכא רצח, והחיוך היחיד במהלך כל הסרט הוא כששומר הנמל אומר לכלב שלו חניבעל "תקוף", והכלב לא זז ואחר כך בכלל מתיישב על הארץ. קודם כל בגלל שזה לא כלב תקיפה אלא מותק מעורב, ושנית מפני שזו כלבה. בכלל, חניבעל היא כמעט מקור השמחה היחיד בסרט, אולי מלבד האהבה שמצליחה להיבנות מתוך ההריסות.

הסרט זכה בשלל פרסים ומחמאות, וגם ייצג את פינלנד בטקס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר ("אי שם באפריקה", שייצג את גרמניה, לקח). התאמצתי, קראתי (הסרט אמור להתרחש ב-1996, ואת זה יודעים מעיתון שמופיע בו. איזה עיתון? לא ידוע), חיפשתי, לא הבנתי למה. מה נשאר? להתנחם בכך שלפחות הפסקול היה מוצלח. א גרוייסע מציאה.

"איש ללא עבר" (The Man Without a Past), פינלנד 2002. 97 דקות. במאי: אקי קאוריסמקי. שחקנים: מרקו פלטולה, קתי אוטינן. אתר הסרט.