באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

קליפים בערוץ 24, כל היום

יכול להיות שזה הגיל, ויכול להיות שהתרגיל, אבל אני כבר לא רואה קליפים בערוץ 24. בכלל לא מעבירה לערוצי מוזיקה, אלא אם אני בחו"ל, או נפל עליי מצברוח בלתי מובן. אבל מה, לפעמים שווה לזפזפ קצת, ולראות מה נשמע. בכל זאת, עברו הימים ש"קליפ" היה לא יותר מצילום הופעה של זמר באולפן של גידי גוב, יאיר לפיד או אלי יצפאן. אפילו חברות התקליטים כבר שמות יותר משני שקלים לקליפ (אם כי בתנאי שמדובר רק בקליפ אחד).

הנה מה שהעלה יבול הצפייה שלי אתמול והיום:

החדש

ממש אתמול הוציא חמי רודנר קליפ לשיר "מכונת השירים הגדולה". כל יסודות הקליפ מודל 97' הופנמו כאן: פריימים שלא נמשכים למעלה משתי שניות, כובע ושיער במראה טום פטי, דמות מצוירת שמהווה חיקוי של הגיבור ובחורות בפאב אפלולי. בקיצור, במונחים של קליפייה ישראלית יש לנו פה הישג - רק עשר שנות איחור לעומת העולם המערבי. במונחים עולמיים, שוב נשארנו מאחור. השיר עצמו, אגב, די חביב.

המצטיין

כנסיית השכל הוציאו קליפ איטי ומקסים, ממש כמו השיר שאותו הוא מלווה, "ידיים למעלה". במרכז אומנם עומדת קלישאה - הליצן העצוב - אבל הרגישות שבה בוימו הליצן והקליפ, הופכת אותו לראוי ביותר. בין הייאוש של הליצן לאדישות של החברה מופיעות סצנות של הלהקה, על שלל נגני המוזיקה הקלאסית המלווים אותה, בתוך אוהל הקרקס. גם הסיום עם הילדה החמודה כולו קלישאה, ועדיין קשה להתלונן.

הנוסטלגי

הרבה קודם לכן, שלום חנוך הוציא קליפ לשיר הנושא של מציצים. שיר מצוין עם כל כך הרבה סצנות מסרט המופת האהוב עליי, לא יכולות להיות לי טענות אליו. חנוך של היום מול אריק איינשטיין של פעם, שערב ערב נסע לדיסקוטקים המסריחים האלה, ובשביל מה. בשביל לשמוע הפוך גוטה, הפוך?

הילדותי

"התחרות האולימפית" של שייגעצ מועמד באחת הקטגוריות של טקס עמ"י של הערוץ. טונות של שטיקים ומזמרות. כנראה שכבר עברתי את הגיל.

שחור-לבן

"חדשות מהירח" מציג את ברי סחרוף ורמי פורטיס כשני חקלאי גיטרות כושלים בשחור-לבן. אומללים ומסכנים, עד לרגע המאושר שבו החממה מתפקעת. הבמאי הצעיר אדם סנדרסון עשה עבודה לא רעה בכלל.

הבנאלי

טיפת מקוריות אין ב"לרוץ מהר" של מלני פרס ויהלי סובול, שנוצר במסגרת פרויקט "30". כבר על ההתחלה יש שימוש ב-360 מעלות של מצלמה בתוך פאב לא עמוס מדי, מה ששמור בדרך כלל לאמצע או לסוף. כשהשיר אומר שהבחורה רוצה לרוץ מהר, היא באמת רצה מהר. כשהיא מתלבטת, כשהיא בוכה, כשהוא בוכה - הכל בדיוק כמו במילים, אף לא שמץ של מקוריות. ומהבמאית הצעירה רומי אבועלפיה אפשר היה לצפות ליותר. וגם שתלהק מישהי שלא לגמרי דומה לה בפוזת הייאוש באמצע הכביש (נטע גרטי).

הלא מוכר

אין לי מושג כמה מכם מכירים את "morning blues squid" של ניר גבע, אבל מדובר בשיר מעולה עם קליפ שלא היה עובר את העולם הנוצרי: חבורת נזירים בגלימות חומות חיה את חייה במנזר, עד שיום אחד הם יוצאים לקטוף פטריות ביער ורואים בחורה אסיאתית מהממת בשמלה לבנה. הם עוקבים אחריה, מהופנטים, והופה, יש לנו להקת רוק מכסחת ומאושרת. האסיאתית מאושרת, אני מאושרת, עכשיו צריך לברר היכן קונים את הדיסק.

ואדון החצר – הייתי כותבת על הקליפ של שאנן סטריט, אבל כנראה שידרו אותו בדיוק כשראיתי עוד פרק מעולה של MI-5.