באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"לעזוב את לאס וגאס", הוט גולד

"לעזוב את החיים" היה יכול להיות שם הרבה מדויק לסרט שבו צפיתי אתמול. בן אדם שמחליט לקחת את כל הכסף שלו ולשפוך אותו על אלכוהול, מתוך מטרה לא לשרוד בעולם יותר מחודש, אולי אולי 45 יום, אין לי שום דרך להבין אותו.

קודם כל, חננה שכמוני, השתכרות ושיכורים מגעילים אותי ברמות בלתי ייאמנו. שנית, אני מאמינה שגם אם החיים הם לא להיט זה לא סוף העולם. אפשר לתקן, אפשר לשנות, ורצוי להכניס משהו לפה תוך כדי, ולא רק בקבוקי שתייה בקצב מטורף.

זו הסיבה שניקולס קייג' היה ממש דוחה בעיניי בסרט הזה (לא שבסרטים אחרים הוא סקסי, בל נטעה), אבל אני יכולה להבין מהיכן הגיע אליו האוסקר. הייאוש מזמן לא היה מוחשי יותר. מה שאני מבינה פחות, זה את סרה, הדמות שגילמה אליזבת שו: נכון, את זונה בודדה, והסטנדרטים שלך נמוכים. אבל זו סיבה לקבל מישהו שיכור הביתה?

כלומר בהתחלה הבחורה השלתה את עצמה שלגור עם שיכור זה לא נורא, א' כי הוא נחמד, וב' כי לגור לבד זה לא נחמד. אפילו כשהוא אמר לה שהתנאי הוא שאסור לה להגיד לו להפסיק לשתות, היא לא נבהלה. זה כבר היה מאוחר מדי כשהיא הבינה שהוא צריך טיפול. מאוחר גם בשבילו, וגם בשביל האהבה שלה.

התפאורה הלאס וגאסית לא היתה רלבנטית בשביל שניהם. זה היה יכול לקרות להם בכל מקום, והם לא באמת נהנו משום קזינו. כן, לה היו לקוחות עם הרבה כסף, והחריגות שלו היתה בולטת פחות בנוף המנצנץ, אבל רק בחורה עם סעיף שיגעון קל יכולה למצוא בזה סיבה לנסוע לעיר ההימורים. לא כדי לחפש גברים גמורים או זונות, אלא כדי להשתכר מהצבעוניות, מהאנרגיות המטורפות.

כאשר שני שחקנים מחזיקים על גבם סרט שלם, הם צריכים להיות טובים מאוד במה שהם עושים. אז קייג' צילם את עצמו שיכור במצלמת וידיאו, כדי להבין איך הוא מתנהג ומדבר במצב כזה. שו פגשה זונות בלאס וגאס וראיינה אותן. נשמע בנאלי, אבל השיג תוצאה מצוינת.

"לעזוב את לאס וגאס", ארה"ב 1995. 111 דקות. במאי: מייק פיגיס (שגם כתב את המוזיקה). שחקנים: ניקולס קייג' (שקיבל גם את גלובוס הזהב), אליזבת שו.