באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הרבה טלוויזיה לא ראיתי לאחרונה - אם כי ישראל יצאה ממש רע ב-MI-5. מגיע לנו? - אז אני מרימה את הכפפה הישנה שמרקופריד זרק לכיווני, ומתנדבת לספר לכם חמישה דברים שאולי לא ידעתם על הרגלי הצפייה שלי ושאר עניינים שקשורים בכתיבת הבלוג. ואם כבר סיפרתי חלק, תעשו מערוף ותסלחו.

1. פתחתי את הבלוג בגלל בעיות זיכרון קשות. באף ארוחת צהריים לא יכולתי להשתתף בדיונים על התוכניות ששודרו יום קודם לכן, לא בגלל שלא ראיתי אותן, אלא מפני שלא זכרתי מהן כלום. הכתיבה משפרת במשהו את המצב. מקסימום, אם שכחתי, יש לאן לחזור ולרענן את הזיכרון.
2. בזמן צפייה בתוכנית שאני מתכוונת לכתוב עליה, כלומר לא סדרה שאני צופה בה בקביעות, אני יושבת עם מחברת ורושמת הערות וציטוטים. הבעיה מתחילה כשאני רואה תוכנית שלא התכוונתי לכתוב עליה - כל פינה פנויה בעיתון מתמלאת במילים, כל מעטפה מסלקום, ובמקרים קשים - טישו.
3. הזמנתי DVD כמתנת פסח. בקרוב מאוד לדיסקים שאני מקבלת מהגופים המשדרים תהיה תוחלת.
4. כשאני בחו"ל הערוצים האהובים עליי הם MTV ו-CNN בהתאמה. לא מזמן הייתי בצרפת, וקלטו שם ערוץ 33. שעמום המוות.
5. במסגרת תרגיל בלימודי תקשורת, אי שם לפני כמה שנים טובות, הייתי "קהל" בתוכניות "לילה גוב" (איחוד של גיבורי "הלהקה") ו"אמנון לוי". היה די כיף, אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי משחזרת את החוויה בלי דרייב חיצוני.

אה, ובלי קשר, הגרמני "שלי" לקח את האוסקר.