באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אמא'לה", רביעי 22:00, ערוץ 2

בראיון שנתנה אורנה בנאי ל"פנאי פלוס" לקראת עליית העונה השנייה של "אמא'לה" לאוויר, נכתב כי הסדרה זכתה לעונה שנייה על אף רייטינג שירד אחרי הפרקים הראשונים. זאת מתוך הנחה שמי שכבר אהב את הסדרה ואת הקונספט שלה, לא ינטוש. האם הם צדקו, והאם יהיו מצטרפים חדשים? אפשר להמר שכן. אחרי הכל, מחלקת הפרומו של קשת שוב עבדה קשה, יד ביד עם היח"צ האגרסיבי.

ומה קיבלנו בפרק הראשון? אפי, כלומר אורנה בנאי, מחליטה לערוך בדיקת דם מרובעת - היא, הילד יואבי, ושני האבות הפוטנציאליים פרנקו ומיקי - שעד סוף הפרק יתבררו תוצאותיה ונדע מי מיהו האב ומי קיבל פטור לכל החיים. חוץ מזה היא מנסה לדייטים דרך האינטרנט ללא הצלחה מרובה (אבל עם הופעת אורח של אדיר מילר) וחברתה להופעות בגני הילדים (מיה דגן) מחליטה לנטוש אותה לטובת "השמינייה".

שלושה דברים שקורים לה, ואף אחד מהם לא מוביל לשום מקום. יותר מזה, אין המשכיות - נניח כשהיא יוצאת מהדייט הכושל, ורואים שהמאבטח בחוץ אומר לה "לילה טוב", ואז היא חוצה את הכביש, ו... אין כלום. בסצנה הבאה היא בבית. במקום שתפגוש מישהו מוכר ברחוב, תעביר לו איזו תובנה, ורק אז תטפס במדרגות כשתגובתו תהדהד במוחה, היא מתיישבת על הספה ומורידה נעליים עם עקב משמעותי.

ריאליות היא חשובה, נאמנות למציאות זה יופי, אבל בסדרת טלוויזיה נדרש קצב אחר, אינטנסיבי יותר. ההתרחשויות חשובות לא פחות מהדיאלוגים, וגם לא מומלץ להתרחב ליותר מדי עלילות משנה (השכן קובי והחבר מהתיכון שהוא מארח, החברה דפי בצילומים לשמינייה). אם כל העונה היא רק תשעה פרקים, אז עדיף לתת גז ולהתניע. ואם כבר אז כבר: את תיקי דיין להביא כבר בפרק הראשון. מדובר בנכס, ובנכסים צריך להשתמש בחוכמה.

כל זה לא בא אלא לומר שכנראה לא אצפה בפרקי ההמשך של "אמא'לה". לא התמכרתי בראשונה, וכנראה זה גם לא יקרה בשנייה. מי שהצליח, מוזמן להסביר למה.