האם צפיתם אתמול בשידורי החדשות? של ערוץ 10 למשל?
חצי מסך מילא שר האוצר הנחקר אברהם הירשזון (בעמידה), ובחצי השני דיבר יו"ר ההסתדרות האנמי עופר עיני (בישיבה). מי אומר דברים יותר חשובים? למי שווה להקשיב עכשיו? אין לדעת, אנחנו בחסדי העורך. הוא אמור לשמוע באוזנייה את שניהם וללהטט בין שתי הזירות.
נכון, זה לא השידור של טלעד, שחצתה את המסך בין משחק כדורגל לפיגוע. ועדיין, מה תועלת יש לצופה מהמסך המפוצל? במה תורמת הזוגיות הכפויה, מלבד הגברת הבלבול?
שלא לדבר על הבלבול ביחס לשר האוצר - רגע אחד מדווחים לנו עליו כעל מושחת גדול שלקח מיליונים לכיס, ורגע שני הוא האיש שיכול להציל אותנו מהשביתה הגדולה. סופרמן ממש. האיש שיושב על השמנת, או האיש שמחלק אותה?
לדעתי, הצופים היו צריכים להכריז שביתה. עד שלא מביאים לנו מסרים חדים וברורים, אנחנו לא רוצים לשמוע. מספיק היה לנו, ועוד מספיק יהיה לנו, וגם תכף פסח. עדיף שנתכנן מה לעשות עם התלושים, מאשר שנתכנן איך לכתר את הירשזון.