באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"על החיים ועל המוות", חמישי 21:45, ערוץ 10

כאשר אנחנו לא יודעים דבר על נושא מסוים, הוא עלול להפחיד אותנו. כאשר אף אחד לא יודע עליו כלום, מדובר בפחד שהוא כמעט בילט אין. כיוון שאיש עוד לא חזר מן המתים, מדובר באחת השאלות המסקרנות ביותר: מה קורה לנו אחרי שאנחנו מתים (או כפי שניסח זאת עוזי וייל: "לאן הולך הזיכרון אחרי שאנחנו מתים?").

"על החיים ועל המוות" עוסקת בכל השאלות והתחושות שקשורות לנושא, כאשר בכל פרק דמות אחרת חוקרת זוויות של המוות. בפרק הראשון כיכב שי אביבי (את השני יוביל נתן זהבי), והוא בחר להתעסק בדבר הכי בסיסי והכי ארצי, אך לעולם לא בנאלי: הקבורה.

בשלב ראשון אביבי נפגש עם מנהל בית העלמין ירקון, ישראל רוסט. צפוף אצלו, ולא חסרה עבודה, אבל עדיין יש זמן להומור - החלק שבו נקברים הקברים נקרא "פינת החי", כי שם עדיין מסתובבים אנשים חיים. רוסט מפריך שמועה ישנה שלפיה מקבלים 100 דולר על שטיפת גופה. כאן מקבלים משכורת קבועה ואין בונוסים, הוא מציין. מי בכלל רוצה בונוס במקום כזה, תגידו לי.

האופציה השנייה שאביבי בוחר היא קבורה בארון או שריפה וכד אפר, דרך חברת "עלי שלכת" בהנהלת אלון נתיב. זה הדבר הקרוב ביותר שיש בארץ לבית ההלוויות של משפחת פישר מ"עמוק באדמה", ואיך להגיד בעדינות, זה לא עושה חשק.

ועדיין, ההפקה הצליחה למצוא מישהו בשם שי שרוצה להיקבר בים, עם נימוקים מאוד משכנעים (הוא ימאי, אבא שלו היה ימאי, וכנראה "עשו אותו" בים). הבחורה שמחתימה אותו על העסקה מודה שהיא רוצה להישרף, שחלק מהאפר יפוזר, ושחלק יישאר בכד. היא עוד לא בחרה כד, כי קטלוגים חדשים לא מפסיקים להגיע. ביזארי, חייבים להודות. לדבריה ולדברי נתיב, אפשר גם לפזר אפר בחלל - כמו שעשו עם מר ספוק מסטאר טרק. אולי בלבלתי עובדות, אבל עדיין לא מצאתי לכך הוכחות.

השלב הבא הוא סדנת הכנה למוות שנמשכת שש שעות, ובה אמורים המשתתפים להיפרד מההכחשה הטוטאלית של הסוף. לא עושה רושם שמנחה הסדנה, בועז שביט, היה מצליח לשכנע אותי. גם אביבי מגיע עם טונות של הומור ציני, וכשהוא ננזף, הוא פשוט עובר לפוזת השחקן הרציני. רק אחר כך, בסיטואציה אחרת, הוא יודה: "אתה מבין למה אי אפשר לסמוך עלינו (שחקנים)? מצד אחד אין חוט שדרה, מצד שני כל הזמן פסאדה".

התובנה הזו הגיעה כשאביב נסע לתומר, איש רפואה אינדיאנית. היכן תומר גר? אין לדעת, כי לאורך כל הפרק לא מצוינים הלוקיישנים - וחבל. בכל אופן, תומר מלביש את אביבי בגטקס לבן, חופר לו קבר, נותן לו קש במבוק כדי שיוכל לנשום מתחת לאדמה, והיידה, מתכסים בחול. "אוּ" משמעו הכל סבבה, "אוּ אוּ" משמעו תוציא אותי מכאן. אביבי שרד 42 דקות. המסקנה: זה לא כל כך נורא למות. כן, בטח.

האם זה טוב או רע? כלומר לא המוות, אלא הפרק? עדיין לא החלטתי. מה שבטוח, את הפרק של זהבי אני בהחלט ארצה לראות.