באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כל העולם במה", רביעי 22:00, ערוץ 2

איך סוחטים מותג עד הסוף - זה צריך להיות הקורס שמלמדים באוניברסיטה בעקבות "כוכב נולד". המרצים יהיו טמירה ירדני ויואב צפיר, כאשר צביקה הדר וגל אוחובסקי יתנו הופעות אורח. בשיעור מיוחד, קצת מחוץ לנושא המרכזי, מרגול תסביר על הדרכים להחייאת קריירה.

אפשר לצחוק, אבל לא רחוק היום שזה יקרה: צריך רק מישהו שיסכים לשלם את שכר המרצים.

בינתיים, מבקשים מאיתנו בקשת, זכיינית ערוץ 2, להסתפק בתוכנית הכסת"ח שלהם "כל העולם במה". זו התוכנית שנותנת מקום לכל מי שיש משהו להגיד נגד התופעה - לא מתוך נאורות, אלא כדי שאפשר יהיה לסתום את כל הפיות כבר עכשיו, ולשכוח מהם עוד לפני פתיחת העונה החדשה.

מתוך ידיעה שלשופטים עצמם יש פה גדול שחבל לבזבז או לסתום, נפתח הסרט המוזר הזה במפגש בין אוחובסקי לצנעני. שיינקין מול המזרחיות, פלצנות מול אותנטיות, וכל החרטא ברטא הזה שכבר שמענו ממנו מספיק. לי כבר נמאס, אבל את ה-30 אלף מתמודדים שהגיעו לאודישנים של "כוכב נולד 5" זה לא ממש מעניין. ביקורת לא ביקורת, עזבו אותם בשקט. הם רק בני 17, והם רוצים להיות כוכבים.

והרי לולא הם, קשת לא היתה חולמת לעשות סרט כמו "כל העולם הבמה". רק מתוך המקום המאוד בטוח שלה היא נותנת לראש עיריית שדרות, אלי מויאל (בתיאום מושלם עם הקסאמים), להגיד שהתוכנית אולי עושה טוב לבודדים, אבל עושה רע לעשרות אלפים בפריפריה שלא מצליחים להתקבל, וחושבים שזהו, הלך עליהם קאפוט.

מירי מסיקה לא חשבה קאפוט, היא חשבה על בית הספר רימון. לדבריה, היא לא היתה מתקבלת, ובוודאי לא מנצחת, כי לוקח זמן להתרגל לקול שלה. דניאל בן סימון מסביר למה המשתתפים מתמכרים לזה כמו לאקסטזי, ולמה הזוכה לעולם יהיה מהפריפריות. "ברגע שמישהו מתל אביב זוכה", הוא מוסיף, "אתם יכולים לסגור את התוכנית".

נתניה זה פריפריה? כי משם הגיע ג'קו, שקיבל לא מעט דקות מסך. הילד שבסך הכל צעק שהמלך הוא עירום (רמי קליינשטיין אכן כזה מאז הדיסק השני) עובד היום עם לואי להב שפעם עבד עם ריטה, וראש העיר שלו מנסה לזכות לתשומת לב עם השטיות שהיא מלהגת ("הייתה לי תחושה של מי שקיבל סטירת לחי"). סלט מאוד הגיוני, כי הרי כולם רוצים לדבר כשזה מגיע ל"כוכב נולד". קשה למצוא את זה שיסתום את הפה. אבל עוד יותר קשה למצוא מישהו שיגיד "אמריקן איידול". חס וחלילה לדבר על העתקות, או על הצלחות כמו קלי קלרקסון. אין לי ספק שאנשים הזכירו את זה, אבל חתכו את המילים שלהם החוצה. כאן יש רק מטרה אחת: להעביר את המסר, במילותיו של צביקה הדר, ש"זה קטע".