באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

 "טוב שבאת", שלישי 21:30, ערוץ 10

מוני מושונוב של היום הוא מה שדב'לה נבון היה פעם: אחד שאיפה שאתה לא מסתכל, ואיפה שלא תלחץ עם האצבעות על השלט, יצוץ לך מול העיניים. ב"קצרים", בכתבה על פסטיבל קאן, או בערוץ 10 -מושונוב תמיד יהיה וייתן את החיוך שלו. ואם תצאו בערב לתיאטרון (קורה לאנשים לפעמים), אז יש סיכוי שתפשו אותו גם שם.

הבעיה היא שבניגוד לדימוי המקסים ולחיוך הכמעט קבוע, ב"טוב שבאת" מושונוב מפיל על עצמו ועל הצופים מפולת של שעמום, אשר לא ברור כיצד הגיעה לשידור. על אף המאמצים שהשקעתי בגישה חיובית, לא יכולתי שלא לתהות: מה הקשר בין משחק שיעור חברה בבית הספר לבין ערוץ מסחרי?

למי שעשה לעצמו טובה ולא צפה - מדובר בתוכנית שבה ארבעה משתתפים נכנסים כל אחד בנפרד לתוך סיטואציה שמתחילה במילים "טוב שבאת", ונדרשים לאלתר ולהפגין יכולות משחקיות. אתמול זה עבד ככה: אביעד קיסוס, בליהוק אומלל ביותר, היה המאהב שהתחבא עם חלוק ירוק זוהר (מחווה?) בארון. הוא אילתר יפה, אבל התוצאה לא היתה מעניינת; מלי לוי בתור חבלנית סיימה בפיצוץ שהצחיק בעיקר אותה; קובי אריאלי בתור רופא שלא היה מרפא אף אחד, הצליח להעלות חיוך רק בשורת הסיום, כשביקש סיגריה; ומיכל ינאי, שחקנית מוכחת, קיבלה אלתור קל יחסית כפרסומאית – ועשתה את זה כמו שצריך. כלומר, אם היה צריך.

בין קטע לקטע, ה"שופט" תומר שרון מתבקש להביע את דעתו המשעשעת על הסיטואציה שזה עתה ראינו. בסיום, יש אלתור משותף - ערב שירי משוררים, שבו מושונוב מציג כל אחד מהמשתתפים כמשורר ידוע, נותן הקדמה על "שירו" ואז מבקש ממנו להקריא את הטקסט. וככה מסתיימות להן 40 דקות בהפקת יואב גרוס ובעריכת דרור רפאל. 40 דקות לא מקוריות, לא מעניינות, לא מועילות לאיש ובעיקר מביישות את יתר לוח השידורים של ערב שלישי (חדשות, אמנון לוי, היום שהיה, ליאור שליין). פעמיים כי טוב? הצחקתם אותי.

הרי אלתורים כבר היו לנו ב"של מי השורה הזאת". משחקי חברה מגניבים היו לנו ב"יחסים מסוכנים". סלבריטאים יש לנו בכל מקום וגם אצל "יאיר לפיד" ו"מה קשור" ו"ערב טוב עם גיא פינס" ובכל תוכנית של ערוץ הבידור הישראלי. אז מה נשאר? לדעתי, המשחק של צוות התוכנית, העונה לשם "טוב שברחת": מי שבורח ראשון מהאולפן הוא המנצח, האחרון חוטף עגבניות מהקהל.