באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

המושב הראשון בוועידת התקשורת שהתקיימה היום פעל תחת הכותרת "הטלוויזיה יוצאת מהקופסה".  לא הכל היה מעניין באותה רמה, לא הכל רלבנטי לכאן. אחד הנושאים שעניינו אותי במיוחד התייחס לשוק הפרסום, ולאפשרויות שייפתחו אם גם הכבלים והלוויין יקבלו מהרגולטור היתר לשדר פרסומות, למשל בערוצים המקומיים. הנה עיקרי הדברים:

דוד קמיניץ, מנכ"ל HOT: אם יהיו פרסומות, אנחנו נוכל להוריד מחירים – בכמה יירדו דמי המנוי אני עדיין לא יודע – ולכן אני בעד פרסום אזורי ללא הגבלה. למשל שבערוץ המקומי אפשר יהיה לפרסם חנות נעליים מעפולה.

אילן טוביהו, משנה למנכ"ל רשת: פרסום בכבלים זה משהו שעולה לדיון כל שלושה-ארבעה חודשים. כל מי שמרגיש שהוא לא הצליח למכור ל"רוקדים עם כוכבים" פרסומת של 30 שניות, או שהעלו לו את המחיר בחצי דולר, ישר מדבר על זה. אבל בואו נראה מה קורה בערוצים המסחריים: כולם מפסידים כסף. אז לפני שמתחילים לדבר על פרסומות בכבלים, בואו נעצור ונבחן את כל שוק הטלוויזיה – איפה כשלנו. יש לנו רייטינג, אנחנו משקיעים מיליונים בהפקות מקור, ובכל זאת מפסידים. הבעיה היא קודם כל ששר התקשורת מתחלף כל שנה וחצי...

מה פתאום להכניס את המפלצות הללו, HOT ו-yes, לעוגת הפרסום? קודם צריך להגדיל את העוגה למיליארד דולר, אחר כך נחשוב על זה.

(הערה מהקהל על הפרסום באינטרנט)

טוביהו: הפרסום באינטרנט עולה על חשבון הפרינט, לא על חשבון הטלוויזיה.

קמיניץ: הטלוויזיה הרב-ערוצית סבלה הפסדים מאוד גדולים בגלל החלטות רגולציה שגויות. אבל צריך לזכור שרשת או קשת אינן קהל המטרה של חנות הנעליים בעפולה, ולכן אין בעיה לאפשר פרסום בכבלים.

ינון לנדנברג, מנכ"ל אידיאולוג'יק: תשימו את הפרסומות במדיה סנטר [באזז וורד חזק במושב], משרד התקשורת לא יגיד כלום.

מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל: אנחנו בגוגל נתנו מקום למפרסמים הקטנים שסבלו מחסמי כניסה גבוהים מדי [בערוצים המסחריים]. פתחנו ל-200 אלף עסקים קטנים הזדמנות להשתתף בעוגת הפרסומות. כלומר לא מדובר במשחק סכום אפס -  יש גידול של כל העוגה בעקבות זה.

טוביהו [מתוסכל מהאופטימיות]: תבינו, לא קורה שגוף טלוויזיה דוחה מפרסמים, [להפך] נותנים להם את כל האפשרויות. להערכתנו, יש זליגה של 40 מיליון דולר מעוגת הפרסום של ערוצים 2 ו-10לטובת חסויות בערוץ 1, בכבלים ובלוויין.

קמיניץ: בוא תעזור לי למצוא את ה-40 מיליון, כי אני לא רואה אותם. הם כנראה הלכו לאיבוד בדרך.

דני ימין, מנכ"ל מייקרוסופט ישראל: אימא שלי מעפולה, והיום אם אני רוצה לראות את הפועל עפולה אני לא יכול. אבל בעתיד אנחנו נראה יותר ויותר תכנים מקומיים בטלוויזיה ובאינטרנט, בעלויות לא גבוהות. כל אחד יצרך מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.

קמיניץ שומע אינטרנט ומתעורר: למחרת ההשקה של "הבורר" גיליתי ששני פרקים כבר הגיעו לאינטרנט, ומבחינתי זה לא פחות חמור מפריצה למכוניות והעברתן לשטחים. אלא ששם המשטרה מקימה יחידת פעולה, ובמקרה שלנו לא.

ימין: זה נכון שעדיין צריך עוד חקיקה, אבל אנחנו לא יותר גרועים מארה"ב ומצרפת. עשינו כברת דרך מאוד גדולה.

גיא אליאב, מנכ"ל תפוז: לצפות שהרגולטור ישמור על תכנים, זה לא ישים. אנחנו (בפליקס) מוחקים תכנים כאלה [מועתקים]. אבל אולי אם התכנים היו נגישים בתשלום אז היתה פחות פיראטיות.

ברנד: הפתרון הוא לא אנושי אלא טכנולוגי, ואנחנו עובדים באופן נמרץ על טכנולוגיה כזו. כמה זמן זה ייקח? לא מדובר בשנים, אבל אני לא יכול לצפות במדויק. [בהתייחס לדברים של אליאב:] זה דומה למהלך שעבר על עולם המוזיקה בעזרת itunes של אפל – היא מוכרת מיליוני שירים ביום.

לנדנברג: HOT מקימה ערוץ ביו טיוב, שם יוכלו להוריד תכנים שלה. כלומר, אלה המודלים שצריכים להשתנות.

ובנימה אופטימית זו נעבור להיי לייטס:

קופירייטר: "התוכן הוא המלך, הטלוויזיה היא המלכה" (טוביהו)

קומבינטור: "איך עושים כסף מיו טיוב? אם מישהו מקיש מילת חיפוש נותנים לו בין התוצאות פרסומת שמתאימה למילה" (ברנד)

כלכלן: "ב-VOD משלמים בכסף, בטלוויזיה משלמים בפרסומות" (לנדנברג)

פיס מייקר: "עבורנו האינטרנט הוא מדיה משלימה" (קמיניץ*)

* מי שנכנס פעם לאתר של HOT מבין את האבסורד