באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"טקס פרסי האקדמיה 2007", רביעי 21:00, ערוץ 2

כמו בכל שנה, הפרסים לא באמת מעניינים, אבל תמיד כיף לדעת שעוד אנשים מעריכים את "עשרת הדיברות", ומעניקים לסדרה המעולה פרס. ואחרי הכיף, זרם התודעה:

איתי תורג'מן ויעל פוליאקוב נראים מקסימים בהגשת הפרסים, למרות שלגמרי ברור שהליהוק שלהם בתור אחים ב"הכל דבש" הוא תמוה. למי הם העניקו את פרס הסדרה המקורית? ל"מסודרים". מחשבה אוטומטית: אבל הם כבר מסודרים, לא? זה לא מנע מהפרס השני להגיע גם, בתוספת הדאחקה שמחברת בינם לבין "מרחק נגיעה", לבין "ארץ נהדרת". מה שנקרא, מפגש תרבויות.

הייתי כותבת על עוד משהו, אבל מסודרים שוב לקחו עוד פרס. לא הספיקו להם המיליונים, אה? הסיבה היחידה שאני סולחת להם היא השמחה שהם הביאו לכמה ישראלים שפגשתי בניו יורק, ועל היכולת לגרום אושר גם לאלה שעשו בארה"ב את הטיול אחרי-צבא שלהם.

פרס מפעל חיים לדן שילון גרם לי להזיע, אז הלכתי להתקלח.

חזרתי בדיוק אחרי שצביקה הדר סיים להודות לאבי ניר על משהו שקשור ב"נולד לרקוד". למזלי מהר מאוד חזרנו לרצינות עם "מרחק נגיעה". המסר של התסריטאית, רונית וייס ברקוביץ': "דרמות מקור מושקעות צריכות להיות ספינת הדגל של ערוץ 2". ספק אם מישהו מקשיב לה. הנאום של עמית ליאור על שלושת החיילים החטופים היה מרגש ויוצא דופן בים הקריאות שעיקרן "תנו לנו כסף".

פחות מחמש דקות אחר כך רוני ניניו מאותה סדרה לקח את פרס הבמאי, והביא את נאום היצירה המקורית שלו. האם זו רק אני, או שכולם שמו לב שהזכיות שמגיעות בסטפות (מהמילה סטפה, של כסף) גורמות לטקס להיות יותר משעמם?

ואף על פי כן, ל"ארץ נהדרת" מחאתי כפיים בבית. וכל האיסטניסים יכולים לקפוץ לי.

זמן הפרסומות והפרומואים: הידעתם? לתוכנית החדשה של יצפאן יקראו "שלום אנד גוד איבנינג". מעניין אם זה שם סופי או לא.

חוזרים לשידור. לונדון את קירשנבאום מקבלים עוד פרס ראוי, ומודיעים: בגילנו היו צריכים לתת לנו את הפרס בשעה מוקדמת יותר. גם בגילי ובמצבי זה לא הזמן הנכון. הגיעה שעתי ללכת לישון. אז אני משאירה את רן דנקר ואניה בוקשטיין לצעירים. ולאלה שלא עושים הליכה בבוקר.