באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

\"האחיות בולין", שישי 1:30, ערוץ הוט דרמה

הזיכרון הקצר שלי גרם לי לחשוב שקראתי איפשהו דברים טובים על הספר "בת בולין האחרת", ולכן כשבדקתי את לוחות השידורים וראיתי שמשדרים את "האחיות בולין" כיוונתי מייד את הוידיאו להקלטה. אם לא יועיל, בוודאי לא יזיק.

ובכן, אני גאה לומר שעשיתי נכון. אין דבר האהוב עליי מסרטים תקופתיים, ועם סצנת פתיחה שמיימית כמו זו של "האחיות בולין" לא יכולתי שלא להזדהות ולרצות גם. אולי זה הופך אותי לקיטשית, אבל השמלות המנופחות, המדשאות, העצים והטירות תמיד עשו עליי רושם. אם הייתי יכולה לחזור לנקודה מסוימת בעבר, זו בדיוק היתה הנקודה.

הסרט מביא את סיפורם של ילדי משפחת בולין – האחות הבכורה מרי, האח ג'ורג' והאחות הקטנה אן. כולם חיו עם הוריהם בחצר המלך, סוג של כבוד מחייב, שבו להחלטות אישיות כמעט אין מקום. כל מה שאת עושה משפיע על המעמד של משפחתך, ולכן המשפחה היא זו שמקבלת את ההחלטות בכל דבר ועניין.

אם הוחלט שמרי, הנשואה לוויליאם, צריכה לשמח את המלך הנרי השמיני – כך יהיה. ואם אחר כך מחליטים שאחותה אן תחליף אותה במשימה, כך יהיה גם כן. ואחרי שהיא מצליחה לשמח אותו ולהתחתן עמו, עליה למלא כמה חובות פשוטות. כמו למשל להביא בן זכר לעולם. מה חבל שהיא מתקשה בכך.

הסוף, למי שמצוי מעט בהיסטוריית המלוכה הבריטית ו/או ביקר במצודת לונדון (Tower of London), די ברור וידוע. כך פעלו הדברים בשנת 1536, או שפעלת לפי רצונו של המלך או שהפכת ל"אף אחד".  או שבחרת בכבוד, או שהלכת אחרי האושר. כל אחת מהאחיות בחרה אחרת, וקשה לשפוט את שתיהן. כלומר, מאוד ברור שצריך לומר: האושר הוא שחשוב! לעזאזל הכבוד! אבל זה לא כל כך פשוט. בוודאי לא באנגליה המעמדית של הימים ההם. מה גם שהוצאות להורג ריחפו באוויר.

אין לי מושג מהי חוויית קריאת הספר על משפחת בולין, אבל הסרט נגמר לי מהר. אולי אפילו מהר מדי.

""""האחיות בולין", בריטניה 2003. במאית: פיליפה לות'ורפ. 90 דקות. שחקנים: נטשה מקלוהן, ג'ודי מיי, ג'רד האריס, סטיבן מקינטוש.