הפריים טיים של ערב שני בערוץ 2
אתמול התארח בתוכנית סיום העונה של יאיר לפיד בדרן אחד, שהוא גם מנחה טלוויזיה, בשם אלי יצפאן. כמעט שנה הוא נעדר מהמסך, ולא בטוח שכולם שמו לב לזה. אתה חושב שהיית חסר לאנשים, שאל לפיד, ויצפאן בכנות ענה שלא, כיוון שיש היום מגוון גדול של תוכניות על המסך.
זה לא כמו פעם, הוא הסביר, שהיה רק ערוץ 1 והיו בו תוכניות כמו "חיים שכאלה", עם מנחה אשכנזי זקן שמארח אשכנזי זקן אחר, ובקהל מלא אשכנזים זקנים, ואז צריך לנחש של מי הקול הבא, ואז האשכנזי הזקן היה אומר "אוי, אני לא מאמין, זה יאנק" או משהו בסגנון, והתחושה בבית משפחת יצפאן היתה "תחמזלו, מי זה היאנק הזה?".
היום זה מצחיק, אבל פעם, זה באמת מה שהיה: רק אשכנזים על המסך. וחצי מדינה התיישבה מול הטלוויזיה והיתה צריכה לבלוע את זה, עד שהגיע פעם בשנה פסטיבל הזמר המזרחי. הרעיון שמזרחי יכול אשכרה לראיין בתוכנית, זה היה מעבר להיגיון.
ורק כדי שלא נחשוב שבשנות האלפיים ההיגיון כבר עובד פול טיים, בתוכנית ששודרה אחרי לפיד, "הכל דבש", נשמעו הערות כאילו לובים הם ערבים, שחורים ובכלל תת רמה, וחוץ ממשפטי מחאה בודדים של יעל פוליאקוב שאחריהם עברו לסדר, זה עבר כאילו כלום. כלומר: לגיטימי לדבר על מזרחים כמו על מפגרים.
אבל בקטנוניות משהו, אני רוצה להתייחס למשהו אחר: ממש בהתחלה, כאשר ההורים של יעל שואלים אותה מה שם משפחתו של הבחור החדש, היא ממש לוחשת סממה, כי היא יודעת מה תהיה התגובה – מה, הוא מרוקאי? אה, לא לובי? – ואני רוצה לשאול: האם גם כתבנו דן סממה מערוץ 1 הוא לובי, או שיש סממה אשכנזים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
