באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

שידורי ערוץ האוכל (אפיק 32 בכבלים)

אפשר להגיד הרבה דברים אחרי שחוזרים מחופש, אבל אני חייבת להודות שדווקא החזרה להרגלים הטלוויזיוניים היא שעשתה לי טוב. נכון, "הסמויה" סיימה עונה (טרם ראיתי את הפרק האחרון, הקליטו לי, אז ששש...), אבל יש את "לרדת בגדול" שמצליחה למגנט אותי כל פעם מחדש למרות שאני אומרת לעצמי "את מי זה מעניין". ויש את "הכל דבש", שלא הכל בה דבש, אבל היא בהחלט עושה את העבודה (רק נמאס לי מזה שיעל פוליאקוב נראית אנורקסית ואף אחד לא אומר מילה).

ובאמצע יש את הפרסומת המצוינת של מודי בראון ותיקי דיין בחדר האוכל של הקיבוץ (בפעם הראשונה באמת ראיתי אותה בקיבוץ, ולא הפסקתי לחייך). ובסוף הערב תמיד יש איזה אייטם גיא פינסי לקינוח, ושוב אני אומרת לעצמי – מה עם ערוץ האוכל? לא כדאי שתראי איזו תוכנית לפני שהופכים אותו לערוץ בתשלום?

אז הנה – ניסיתי לראות. לקח לי כמה שניות להיזכר על איזה מספר לוחצים בממיר, אבל בסוף הסתדרתי. רק מה, המתכונים המעוצבים של לילך גרמן לא נראו לי. מרק מלון עם חלב קוקוס, כף סוכר ומצלמה שנדחפת כל הזמן לפריים זה לא בשבילי, למרות תוספת האלכוהול. למי שזה כן מגניב אותו, צריך להגיש את המרק "קר קר קר, אחרת כל המרקם משתנה" [בינתיים בערוץ 2: עמנואל רוזן עומד מול המצלמה בז'קט סיסי].

אן לי מושג למה סידרו לגרמן את השיער כך שתיראה כמו ילדה בת 12 במקרה הטוב, אבל מנות הקוקטייל שלה, שהיו דווקא בוגרות, לא עשו לי את זה. אולי "לארח בקלות" עם מייקל צ'יארלו יביא לי רעיונות, חשבתי לעצמי. אבל גיליתי שאופים שם פיצטה. אז למרות שזו פיצה קטנה, זה נשמע ונראה כמו יותר מדי עבודה. הכנת הביסקוטי לעומת זאת התגלתה כפיס אוף קוקי. בשלב זה שוב נותרתי מחוץ לעניינים בגלל מתכון בשרי עם בייקון, וכשהתחיל ערב הפוקר לחברים, שבשבילו נעשה כל האירוח הזה, הבנתי שאני מבזבזת את זמני לריק.

שבתי רק בבוקר, כדי למצוא מישהו שמבשל מתוך 12 קעריות קטנות ועוד 3 בינוניות. אצלי על השיש יש מקסימום מקום לחמש, וגם זה אם לוקחים בחשבון את המקום הפנוי על המיקרו. עם זאת, אני חייבת להודות שהקעריות האלה תמיד הגניבו אותי. כבר בדירה הראשונה בתקופת הצבא אמרתי לעצמי שכאשר יהיה לי בית גדול, אני אפזר קעריות על כל השיש.

אחרי הקעריות קבלתי את גרמן הילדותית בשידור חוזר. סימן שהגיע הזמן ללכת לעבודה.

* מה דעתכם על הלוגו של הערוץ? בעייתי משהו, לא?