באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הסמויה", ראשון 22:45, אקסטרה הוט (בקרוב בשידורים חוזרים)

הרבה זמן תכננתי לכתוב על העונה החדשה של "הסמויה". בהתחלה הקלטתי כמה פרקים, אחר כך פספסתי אחד, אחר כך שכחתי מזה, אחר כך נסעתי לקיבוץ, ביקשתי שיקליטו לי פרק, לא הספקתי לראות אותו, ביום ראשון האחרון התכוונתי להקליט את הפרק הבא, ואופס - התברר שהסדרה הסתיימה.

כן, זה קרה הרבה יותר מדי מהר, בעיקר מפני שלכל עונה של "הסמויה" יש מקסימום 13 פרקים. נכון, כל פרק יותר איטי מקודמו, אבל לי אין שום בעיה עם הקצב. ממד הזמן, הקשור בעבותות לסדרה הזו, מקבל את הפרשנות הראויה. איך כתבו באיזה עיתון? "בימינו הבון טון הוא להסביר עד כמה 'הסמויה' מוצלחת אף יותר מ'הסופרנוס'".

אני לא בטוחה שאני רוצה ללכת לכיוון הזה, אבל אני יכולה להגיד מה כן הרשים אותי כאן: קודם כל, הפתיח שמשתנה מעונה לעונה, הן בצד הויזואלי והן בצד המוזיקלי - בכל פעם הוא מורכב מקטעי סצנות שחוברו יחדיו מפרקי העונה כולה (כלומר: קודם מצלמים הכל, אחר כך יוצרים פתיח), ומוביל אותו שיר אחר שנבחר בקפידה.

שנית, כיוון שמדובר בסדרה ריאליסטית, לעתים רבות מקרה אחד מחכה לפענוח במשך עונה שלמה, כל פעם מתקדמים קצת, וגם אז לא בטוח שהתיק ייסגר. העונה, למשל, כריס וסנופ גררו אנשים שלא חפצו ביקרם לתוך בתים נטושים, הרגו אותם, והשאירו את הגופות מאחורי קרשי העץ החוסמים את הכניסה. רק בפרק 11 פחות או יותר לסטר עלה על העניין. כאמור, בפרק 13 הסתיימה העונה, כך שעדיין לא הצליחו לבנות תיק לרוצחים.

בהקשר הזה, קצת ביאס ששלוש הדקות האחרונות של הפרק הכילו עלילה שבדרך כלל מספיקה פה לשלושה פרקים. מי שמחליט שהאיטיות היא נר לרגליו, מוטב שלא ישתמש באמצעי האהוב על עורכי סדרות - פאסט פורוורד בסוף הפרק האחרון. מה גם שזה נורא בנאלי. ו"הסמויה" היא הכל חוץ מבנאלית.

בחזרה לדברים הטובים - מי שהוביל את העונה הראשונה (דומיניק ווסט) וכיכב גם בשנייה, לא בהכרח חייב להוביל את השלישית והרביעית. להפך - רק בפרק האחרון של הרביעית הוא חוזר לתפקיד מרכזי, כך שבעונה החמישית הוא שוב יככב. בקיצור, יש גיוון ויש גם המשכיות בין העונות. כמו שקורה בחיים: צוותים מתפרקים, עובדים מקבלים הצבות שונים, מחליפים סטטוס, אחד אפילו הלך להיות מורה בבית ספר בעייתי.

אז מי השוס של העונה הזו? תומס קרקטי, כמובן. ראש העירייה החדש – עבד קשה בקמפיין, קשה להיות לבן בבולטימור – הוא גבר כלבבי. דופקים אותו לא מעט, אבל הוא איש טוב, והוא באמת רוצה לעשות שינוי, ולהתלוות לשוטרים בעבודתם, והבעיה הגדולה שלו היא בכלל הסנטור שמפחד שהוא ירצה להחליף אותו בעוד שנתיים, ולכן לא נותן כסף לעיר. בקיצור, אין לי בעיה ללכת לישון איתו בלילה. אנדרסטייטמנט.

כמובן, אין משמח מכך שדניאלס התקדם, והרומן הבין-גזעי שלו בתנופה, וזו עדיין סדרת משטרה, אבל כמו שבעונה קודמת העלילה התרכזה בנמל, הפעם היא התרכזה בעירייה ובמערכת החינוך המקומית. העונה הבאה היתה אמורה להתרכז בהיספאנים, אבל היוצר דיוויד סימון אמר שייקח לו שנתיים ללמוד את הנושא, ולכן הוא החליט להתמקד בתקשורת – תחום שהוא מכיר מניסיון העבר שלו (סימון היה כתב של "בולטימור סאן". למרבה הצער, זו תהיה כנראה העונה האחרונה.

עכשיו נניח שהגעתם עד לכאן, למרות שמעולם לא ראיתם פרק של "הסמויה", והשלב הבא הוא ללכת לבלוקבסטר ולקחת DVD עם כמה פרקים. הרשו לי להזהיר – באמת באמת מדובר בסדרה איטית. אם רואים רק שני פרקים, בכלל לא מבינים מה ההתלהבות. לא סתם קוראים לה סדרה ליודעי ח"ן. צריך סבלנות, התמדה ואולי איזה דרינק, כדי שבפרק הרביעי כבר לא תוכלו לעזוב את המסך. מאותה סיבה, שווה לראות את העונות לפי הסדר. נכון שבכל פעם זה משהו אחר, ועדיין, מדובר בסדרה שכמעט כל פרקיה תוכננו מראש. היווני מהעונה הראשונה יחזור בסוף של הרביעית וכאלה.

אני יודעת שאין הרבה סיבות להחזיק בבית טלוויזיה. אבל זו אחת מהן.

בקטנה1: השחקנית שמגלמת את אשתו לשעבר של קרקטי היא המאהבת של טומי ב"הצילו".

בקטנה2: בכוונה בחרתי לשים תמונות של הילדים, הפושרים, הדור הבא של הפשע. הסיפור שלהם מעניין לא פחות משל "הגדולים".

בקטנה3: יש לי הרגשת דה ז'וו שכבר כתבתי את כל זה איפשהו. אבל היכן ומתי?