באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מיליונר מה אתה עושה" עם ריצ'רד ברנסון, חמישי 21:30, ערוץ 8

זה כמה זמן שאני נלהבת מהרעיון להיפגש עם המיליארדר סר ריצ'רד ברנסון. האיש שהפך את וירג'ין למותג הכי נמתח בעולם מבלי למתוח את האגו שלו לגבולות עצומים נראה לי כמו אתגר רציני לפענוח. והנה בא אדריאן צ'ילס, כתב ה-BBC, ומלווה אותו במשך יום שלם, מבוקר עד ליל, עבור סדרת הטלוויזיה "מיליונר מה אתה עושה" (בבריטית: So What Do You Do All Day..."").

אומנם עברו למעלה שלוש שנים מאז צילומי הסדרה, אבל עדיין אפשר ללמוד ממנה לא מעט. ברנסון ידידינו הוא אדם חרוץ, עירני מאוד כבר בחמש בבוקר. אוכל דגני בוקר בחלב או משהו מבחיל מהסוג הזה, ויוצא לדרך, אל משרדי וירג'ין מובייל, שם הוא אמור להעניק שלל ראיונות לתקשורת לרגל פרסום התוצאות הטובות של החברה. המראיינים, כל אחד בתורו, מאושרים מהמפגש.

בשלב זה הפסדתי חלק מהשיחה עם ברנסון כי ג'וק מעופף חדר לביתי, נח על תמונה, אחר כך עף לעברי, ורק ניעורים אינטנסיביים העבירו אותו מאחורי הטלוויזיה, לעבר השידה ולרצפה, שם מת ברוב הוד ו-K300. אני בטוחה שלברנסון אין צרות עם ג'וקים מעופפים, רק ג'וקים בראש יש לו, ג'וקים שמובילים לכל היוזמות החדשות שלו - למשל רכבת בשם פנדלינו.

הנסיעה ברכבת גורמת לברנסון להתפייט: "לדעתי המותג ישרוד גם בלעדיי", הוא אומר. צ'ילס מנצל את הרגע, ומציין שלברנסון היו כמה יוזמות שנכשלו (שמלות כלה, קולה) אם כי המותג וירג'ין התנהג כטפלון ולא נפגע. "הציבור הבריטי אוהב אנדרדוג", היתה התשובה. "כישלון מדי פעם עוזר לשמור על קשר עם הציבור". לזה קוראים מינוף.

קפיצה קטנה לעסקי המוזיקה מביאה את ברנסון להגיגים על חברו הטוב מייק אולדפילד ("הוא היה יכול להיות גדול כמו הפינק פלויד"), ואז לישיבת עסקים בתוך חנות הדיסקים הענקית של וירג'ין. צ'ילס חושב שהיא נראית זוועה, כמו סניף של וולוורת' (קמעונאית מזון), ואין לו בעיה להגיד את זה לברנסון. בדרך לנקודת המפגש הבאה (בבית, מקום העבודה האהוב על ברנסון), הוא מתקשר למנהל החנות ומדקלם את מה ששמע דקות קודם: "הקומה הראשונה מוזנחת, זה נראה ממש כמו וולוורת'... איבדנו את האמינות המוזיקלית". לא בכעס, לא בצעקות, אלא בחיוך.

וזו החוכמה הניהולית הגדולה של ברנסון: להגיד דברים קשים בחיוך, לגרום לאנשים מתחתיך לא לכעוס עליך ולא לשנוא אותך אלא לרצות לשתף פעולה. מה גם שברנסון מאמין בהאצלת סמכויות למנהל. "כל עסק ניתן ללמוד תוך שלושה חודשים... אני נסוג ונותן לו לעבוד", הוא מסביר.

חולשותיו של המיליארדר מתבטאות בין היתר בכך שמשפטיו אינם רצופים, כך שלעורך קשה להוציא ממנו סאונד בייט, ולמראיין זה סיוט כי הוא חייב לשמור על טונות של סבלנות. דבר נוסף - הוא מתקשה להביט לאנשים בעיניים, וזה בולט במיוחד בראיון. הוא מודע לבעיה, כמו גם למשפט "לעולם אל תבטח במי שלא מסוגל להסתכל לך בעיניים". המודעות הזו מוסיפה לקסם שלו.

בחוץ כבר חשוך, אבל ברנסון עדיין בכושר. עולים על מסוק, ומגיעים לוירג'ין תעופה, שם עורכים קבלת פנים לצוות חדש. ברנסון רוצה לברך אותם, אבל לפני זה הוא עושה מסאז' קל לצ'ילס, שכבר בקושי עומד בקצב. יש לו צי מטוסים למעלה מעשרים שנה, התחרות הגדולה היא מול בריטיש, אבל הוא גורם ליצרניות המטוסים להתחרות עליו. כך נוצרת תחרות בריאה, שבסופה כולם עובדים עם כולם וזה רק עניין של מחיר.

כשהמיליארדר פוגש את הצוות – וזה משהו ששרי אריסון צריכה לקרוא – הוא מייד מתחבר עם כולם. לוחץ ידיים, מחייך, נהנה, או כמו שצ'ילס ניסח זאת, "ממש כמו פוליטיקאי. אם היו פה גם תינוקות כנראה שהוא היה מנשק אותם". אין תינוקות, אז ברנסון מרשה לעצמו להשפריץ שמפניה על כל הנוכחים ולשחרר בדיחה. אחר כך הוא יסביר, "עבודה בחברה צריכה להיות כיף, כי כך אנשים יעבדו עבורך בהתאם".

אין ספק שברנסון עושה כיף, למרות שהלו"ז עוד צפוף ויש שלל אנשים לפגוש. לכולם הוא מחייך, מקשיב, מתעניין. וזה בן אדם שיכול היה לשבת על אי פרטי כמו מלך ולא לעשות כלום. כפי שסיכם זאת צ'ילס: "הוא פשוט בחור נחמד. איזו אכזבה!".