"הארי פוטר וגביע האש", שבת 12:15, ערוץ הוט פאן
כרגיל אצלי, באיחור מופתי ובטיימינג מושלם, אני רואה את הסרט הקודם בסדרת "הארי פוטר" בדיוק בשעה שיוצא הסרט החדש (עכשיו בבית הקולנוע הסמוך לביתכם). מעניין איך זה לצפות בכל הסרטים ברצף. האם יש אוברדוז, ומתחילים לרקוד עם מטאטאים, או שנוצר אנטי רציני לילד עם הצלקת.
בסרט הרביעי בסדרה, "הארי פוטר וגביע האש", הילד כבר בן 14. צעיר מדי לטורניר הקוסמים המשולש, ובכל זאת מישהו מצליח לסנן את שמו לתוך הגביע. כל הסרט נע סביב המשימות של הטורניר, כך שבאופן מפתיע ואולי קצת מעצבן, יש הרבה זמן להרבה דברים מלבד ליחסים האישיים בין הדמויות, שלא לומר דילוג בוטה על הרומן בין הרמיוני לויקטור קרום!
כן, אני יודעת, במאי שמקבל מנדט לכל כך הרבה טריקים של עולם הקוסמים, חבל לו לבזבז זמן על רומנים של ילדים, ועדיין... כמי שקראה את הספר הרגשתי שהסרט חותך בגסות ומתמצת את הקטעים הקבועים בעלילת הסדרה (הנסיעה ברכבת, הביקור בפונדק בהוגסמיד, הישיבה במועדון גריפינדור, שיעורים בכיתות) ומתמקד רק במה שחדש. אני מבינה את הרצון להיות ייחודי - כל סרט בסדרה בוים בידי במאי אחר, רק כריס קולומובוס קיבל צ'אנס פעמיים - אבל צריך גם לחשוב קצת על הצופים, שעוקבים מסרט לסרט. למה לא לתת לנו להרגיש בבית, כלומר בהוגוורטס?
מקריאת הטריוויה של הסרט עולה כי במקור האולפנים אכן ביקשו מהבמאי מייק נואל לביים את "הארי פוטר וגביע האש" בשני חלקים, שייצאו לאקרנים בהפרש של כמה חודשים. הוא שכנע אותם שהוא יכול לרכז את עיקרי העלילה כך שייכנסו בסרט אחד. האמת? אני לא בטוחה שהם היו צריכים להקשיב לו. קחו למשל את הדמות של צ'ו - בספר היא די משמעותית, בכל זאת סופסוף הארי מתאהב, אבל בסרט היא בקושי מופיעה. ולחשוב שלתפקיד הזה נבחנו 3,000 בנות!
אבל אחרי הקיטורים בא הכיף. בכל זאת, הארי פוטר, הילד שהצליח לגרום לי לרצות לחזור לימי בית הספר. אם מישהו מתכנן ריאליטי בנוסח "הישרדות" פוגש את הוגוורטס, אני בפנים. רק תסדרו לי את סוורוס סנייפס (אלן ריקמן) כי הוא כזה סקסי, תוסיפו גלימת היעלמות אחת, ואני כבר אמצא את כל השאר.
"הארי פוטר וגביע האש" (Harry Potter and the Goblet of Fire), בריטניה/ארה"ב 2005. אורך: 157 דקות. במאי: מייק נואל. שחקנים: דניאל רדקליף, אמה ווטסון, רופרט גרינט, אלן ריקמן, רובי קולטריין, מייקל גמבון, מגי סמית'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
