באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ואת אימא שלך גם", ערוץ הוט סרטים

כמה כתרים נקשרו ל"ואת אימא שלך גם", ואני הבנתי בקושי שלושה מהם. מה ראו כולם שנעלם מעיניי? הנה מה שכן מצא חן בעיניי:

* לאורך הסרט שזורים דברי קריינות (טריק מוכר, בוצע בהצלחה ב"אמלי") שמספרים מה יקרה לדמויות בעתיד. לכאורה, חסכון בצילומים ובזמן עלילה. למעשה, אלמנט מעורר מחשבה – כמה דברים אנחנו עושים בפעם האחרונה בלי לדעת? כמה אנשים כבר לא נפגוש למרות שאנחנו בטוחים שנתראה מתישהו? אילו רק היו יכולים להזהיר אותנו שלא נשוב לדוג, למשל, אולי היינו נהנים יותר בפעם האחרונה, מושכים את הזמן. אולי לו היינו יודעים שזהו המפגש האחרון היינו אומרים את כל אשר ליבנו, ולא שומרים לפעם אחרת?

* הסצנה שבה חוליו וטאנוץ' יושבים עם לואיסה ועם בקבוק מסקל (המשקה שבתוכו יש תולעת. לא, זו לא טקילה), ומונים את כל ביצועיהם המיניים, בעיקר עם בנות הזוג הלא נכונות, כלומר אחד עם החברה של השני ולהפך, ואז מגיעים גם להסבר שמו של הסרט.

* גאל גרסייה ברנל. הורס, פשוט הורס. אם כי בסרטים אחרים – קצת יותר. למשל ב"דרום אמריקה על אופנוע".

אז מה לא אהבתי? את העלילה, בתור התחלה. וגם בתור סיום. סרט מסע? כבר ראינו הרבה. סרט מסע שבו הגיבורים לומדים משהו על עצמם ועל הקשר ביניהם? גם זה היה המון. חבורה שממציאה לעצמה כללים? נו, באמת. הכלל הראשון של פייט קלאב הוא שלא מדברים על פייט קלאב. בחורה מתפשטת? כנ"ל, אבל אני בטוחה שלגברים זה לא משנה.

בסדר, יש פה אמירה, בנסיעה הזו ל"שערי גן עדן", חוף ים לא קיים ועם זאת נכסף עד מאוד. אבל האמירה קצת בנאלית. וכן, יש פה לא מעט קטעים מצחיקים, אבל זו לא סיבה מספקת להתלהב מהסרט. בעצם, זה הרגיש לי לא יותר מהגרסה המקסיקנית לתסריט שכבר נכתב במקום אחר. השמות אולי הוחלפו לשמות של דמויות מובילות בהיסטוריה של מכסיקו, אבל זה הכל. אפילו על הנופים אין משהו מיוחד להגיד.

אבל כמובן, זו רק דעתי. ואני אשמח לקרוא דעות אחרות.

טריוויה: הסצנה האחרונה, בבית הקפה, היא הסצנה הראשונה שצולמה. אף פעם לא הבנתי את זה: איזה עומק בדיוק שחקנים יכולים להביא לסצנה כל כך חשובה לפני שנקשרו לדמויות? ואכן, זו לא סצנה מוצלחת במיוחד.

"ואת אימא שלך גם" (Y tu mamá también), מכסיקו 2001. במאי: אלפונסו חוארון. 105 דקות. שחקנים: גאל גרסייה ברנל, דייגו לונה, מריבל ורדו.