באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ג'רזי גירל", שישי 22:53, ערוץ 10

"לרדוף אחרי איימי", שישי 03:15, ערוץ הוט פאן

אין לי שום דרך טובה להסביר את זה, אבל אני אוהבת את הסרטים של קווין סמית'. לו הייתי עוברת מולו ברחוב סביר שלא הייתי שמה לב, בוודאי שלא טורחת לומר שלום, בוודאי לא משתחווה כמו ב"עולמו של וויין". על בחור כמוהו אמרו אצלנו פעם "נראה כאילו עלה מהזבל". ויחד עם זאת, אני חושבת שהוא עושה אחלה סרטים. ואני ממש נהנית מהם.

בשום מובן, לג'יי ולבוב השקט אין שום קשר אליי. אבל "מוכרים בלבד", שראיתי לפני שנים רבות ועוד כמה דקות אתמול, הגניב אותי. יש פה משהו מיוחד, שונה, אמרתי לעצמי אז וגם אתמול. למה אתמול? כי את סוף השבוע הזה מקדישים בכבלים לסמית', ובאופן מתואם או שלא, גם בערוץ 10 שידרו סרט שלו. כולם נמצאים שם, בסופשבוע הזה - כל הדמויות שמדלגות מסרט לסרט, כל השחקנים שמחליפים פוזיציות, ומאט דיימון עם הופעת האורח הנצחית. גם הוא לכאורה לא קשור לסמית', מה לוואספי הנקי הזה ולצ'וח המלוכלך, ובכל זאת זה מסתדר.

אז נכון, לכאורה אין קשר בין "לרדוף אחרי איימי" לבין "ג'רזי גירל". אחד עוסק בצמד חברים (בן אפלק וג'ייסון לי) ציירי קומיקס, שאחד מהם מתאהב בלסבית (ג'ואי לורן אדמס), מה שקצת דופק את מעגל החיים, עד שבוב השקט פותח את הפה לנאום הכי ארוך שהוא נשא אי פעם. השני עוסק ביחצן מצליח  בניו יורק (בן אפלק) שאשתו (ג'ניפר לופז) מתה בלידה ומאז הכל משתבש לו בחיים עד שהוא פוגש בחורה יפה ומתוקה (ליב טיילר) שלא מקפידה על נאומים, אבל דוחפת תובנות מדי פעם.

כן, זה כבר ברור: אחד הוא מתקופת הרווקות של סמית', ואחד הוא מהתקופה שכבר היתה לו ילדה. אחד נחשב לאיכותי ומוצלח, השני נחשב להתרככות בלתי נסלחת. אבל מה? שניהם מתרחשים בניו ג'רזי, כמו כל הסרטים של סמית' בעצם. הדואליות הזו של ניו יורק-ניו ג'רזי היא כנראה עסק בלתי נמנע, זה הנהר שם באמצע שעושה את כל ההבדל, והוא בעצם לא נהר אלא תהום. שני עולמות שונים לגמרי מתקיימים משני צידיה של התהום הזו, ורק סמית' יכול להגיד שג'רזי טובה יותר.

טוב, נעזוב לרגע את הגיאוגרפיה. מדובר בסרטים שיש בהם הרבה מסרים רמזים וחיוכים תוך כדי לפני ומאחורי הסצנות. ב"לרדוף אחרי איימי", למשל, שמות הדמויות הראשיות – באנקי והולדן – לקוחים מ"התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר. ב"ג'רזי גירל" יש הרבה אזכורים לסרטים שקשורים בסמית' בדרכים שונים. וכמובן, יש הופעת אורח מצוינת של ויל סמית'. אגב, בסרטים של סמית' (לא ויל, קווין) יש רק שחור אחד בכל פעם, אבל הוא תמיד זה שפותח את העיניים לכל השאר.

ואם אנחנו שוב בחיבורים בין הסרטים: ג'ואי לורן אדמס היתה אמורה לגלם את דמותה של גרטרוד, אשתו של בן אפלק ב"ג'רזי גירל", אבל סמית' חשב שזה יותר מדי יזכיר את הזיווג המשותף שלהם ב"לרדוף אחרי איימי". וגם: באחת מסצנות הפאב שב"ג'רזי גירל" ליב טיילר יוצאת מהשירותים של הגברים ומסמנת כמה זה מסריח, הומאז' לסצנת החיצים בפאב ב"לרדוף אחרי איימי", אשר גם בה בחורות יוצאות משירותי גברים ולהפך.

אפשר להמשיך להתעסק בכל הטריוויה הזו, אפשר לחפש משמעויות ולהתלהב, אפשר לרצות להשתתף בסרטים של סמית' – צריך רק לזכור שהם דלי תקציב – ואפשר פשוט לשבת מול המסך וליהנות. וזה מה שאני עושה, אפילו שביומיום אני מעדיפה קצת יותר סדר וניקיון.

* הערב, מוצ"ש, ישודרו "ג'יי ובוב השקט מכים שנית", ו"דוגמה".