באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כוכב נולד - חצי גמר", ד' 20:45, ערוץ 2

אני תמיד אהבתי לשיר, אבל כמעט אף אחד שמכיר אותי לא יודע את זה. האחים שלי תמיד צעקו עליי שאני מזייפת ושאני אעזוב את המקלחת בשקט. אני דווקא חושבת שאני מביאה אחלה ביצועים לכמה שירים (באחרים נגמר לי האוויר באמצע), אבל בעקבות הביקורת הבונה של שני הבבונים, מוותרת על הסיכוי שמישהו ישמע אותי.

כשאני לבד בבית ורואה זמרים שרים בטלוויזיה, או קליפ בערוץ 24, אני מייד מצטרפת בכיף. כשראיתי את האודישנים ל"כוכב נולד 2" חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הייתי מגיעה לשם. מה צדי צרפתי היה אומר, איך ריקי גל היתה קוטלת ואיך לצביקה הדר לא היה נעים. השיר הנבחר, אגב, היה "סליחות" של יהודית רביץ.

מאז שהסתיימו האודישנים, לא ראיתי אפילו תוכנית אחת של "כוכב נולד". בעיניי זה היה החלק המעניין של התוכנית, ובזה העניין נגמר. זה לא שהתעדכנתי מדי פעם: אין הרי עיתון שלא כתב על זה לפחות עשר פעמים, ואני קוראת עיתונים הרבה. כשהתוכנית עוד שודרה ביום שישי, יצא לי לראות אצל ההורים רבע שעה פה ורבע שעה שם. אבל זהו.

זה לא שיש לי משהו רציני נגד כ"נ 2. אחרי הכל, מדובר בתוכנית שנתנה פוש אדיר למוזיקה הישראלית, הרבה יותר מערוץ 24. ובתור מי שמוזיקה ישראלית מהווה חלק נכבד מהחיים שלה במשך שנים ארוכות, אני מאושרת מזה. החלק שפחות גורם אושר הוא החלק המסחרי - הכסף שעושים פה על הצופים, ועוד גורמים להם לחייך. שלא לדבר על הפרומו המאסיבי ל"אסתי המכוערת", שלקח דקות יקרות מהתוכנית (אלק הגביר את המתח).

רוב המבקרים ויתרו על הביקורת בתחום הזה, הם פשוט הולכים עם הזרם. לי עוד קצת קשה. אולי בגלל שאני לא ממש עמוק בעניין. אני מנסה למצוא נחמה אצל דויד ברוזה, שאני מחזיקה ממנו: לפי מה שצביקה הדר אמר הערב, אפילו הוא אמור לשתף פעולה ולשיר מחרוזת אקוסטית עם המתמודדים.

ואם כבר הגענו למתמודדים, אז הנה כמה מסקנות:

הראל מויאל, "משאלה". אני בעד. מרגש מכל הלב, כמו שצריך. בשבילי הכוכב זה אתה.

האחים צנחני, "למה לבך כמו קרח". נחמדים, סבבה, בכיף, אבל שום דבר מיוחד. לא עושים לי את זה. איך אמרה ריקי גל? מטרו.

ציפי משהיד, "מישהו הולך תמיד איתי". כבר בשלבים הראשונים לא היתה לי סבלנות אליה. אם אני זוכרת נכון, היתה איזו תוכנית שלירון לב עף והיא נשארה. כבר אז לא הבנתי את זה. הפעם היא בחרה שיר יפה של עופרה חזה, שקצת קשה להתחרות בקול שלה. זה פשוט לא זה.

הראל סקעת, "בדידות". עליו הימרו כולם. ולא רק בגלל שהוא נראה מצוין ("הבנות יאכלו אותו" כגרסת ריקי גל). שיר נחמד, ביצוע נחמד, הרבה עידוד מהקהל, אבל לא נפלתי.