באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ניקוי הראש הוא הכרחי חלק ב', שישי 21:30, ערוץ 1

אני לא נוהגת לראות ערוץ 1, לא באמצע השבוע וגם לא בסופו, אבל אתמול רצו המקרה ואימא שלי, והטלוויזיה היתה פתוחה על תוכנית הנוסטלגיה של יואב גינאי. "ניקוי הראש הוא הכרחי" הוקדשה לתוכניות של ערב שבת, מימי ירון לונדון ועד ימי מיכל זוארץ, שעליה בהחלט אפשר היה לוותר. באותה מידה אפשר היה לצקצק ולומר "כמה עלובים היינו", אבל אפשר היה גם ליהנות מהתמימות, מהחלוציות ומהחיקויים של טוביה צפיר כאשר שמעון פרס, יצחק רבין, יצחק מודעי, יצחק נבון ויצחק שמיר יושבים בקהל וצוחקים.

כפי שאתם יכולים להבין, בחרתי באופציה ב'.

במסגרת האופציה הזו הזדעזעתי בחיבה ממה שריטה לבשה כשבאה לבקר בפעם הראשונה אצל רבקה מיכאלי, יחד עם ההורים והבעל – עכשיו לשעבר, או בנפרד – רמי קליינשטיין. על אף גילי אני זוכרת היטב את השידור הראשון, רק שאז כמובן הלבוש לא ממש עניין אותי. ריטה הדגימה ריקודים, אימא שלה סיפרה סיפורים, רמי נשאר רוב הזמן בצד, ורבקל'ה נזכרת שזה היה ראיון של 18 דקות – משהו שלא תראו היום באף תוכנית אירוח גם אם ממש תתאמצו.

בתוכנית אחרת - אני לא זוכרת מי הנחה אותה, כנראה גבי גזית – ג'ודי ניר מוזס וסילבן שלום באו לדבר לראשונה על זוגיותם ועל החתונה המתקרבת. שנאמר: פרה היסטוריה. אחר כך עלה על המסך דורון נשר, שהנחה את הגרועות שבתוכניות אבל יודע לדבר על כך בחן שאי אפשר שלא לסלוח לו (מלבד על כך שהביא לחיינו את עינת ארליך).

עוד היו שם מני פאר, דודו טופז ויאיר לפיד, ובשנים האחרונות יהורם גאון שתוכניותיו הוקדשו גם הן לנוסטלגיה, מה שיצר מעגל אינסופי של "כך היינו" (תוכנית אחרת של ערוץ 1 שמשודרת ביום שישי. אל תשאלו איך אני יודעת. ואם אתם מתעקשים – כי עכשיו היא משודרת במשבצת של "שום פלפל ושמן זית" שזזה צפונה).

בקיצור, אין לי מושג כמה זמן התוכנית נמשכה, אבל לאנשים עייפים שרק רוצים לנוח - היא הייתה בול במקום. שעה טובה, סיבה למסיבה, סופסוף, חבל שכבר אין תוכניות אירוח כאלה – ומי היה מאמין שכל זה קרה בערוץ 1, הערוץ שכבר מזמן היה צריך להיסגר.