באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"משמורת", חמישי 22:00, ערוץ 2

זה אולי לא ימצא חן בעיני כמה אנשים, אבל אני אוהבת את בית היוצר של עירית לינור – ספרים, סדרות, סרטים, לא משנה מה היא מנפיקה, זה יהיה הרבה יותר מגניב מהחיים שלנו (וגם שלה). בדרך כלל הכל מוקפד, מתוקתק, מאופיין ומעלה חיוך. בדרך כלל זה פשוט טוב. נקודה.

ורק בגלל שבדרך כלל זה טוב, אני מוכנה לתת צ'אנס נוסף ל"משמורת", הסדרה החדשה של לינור שעלתה אתמול בערוץ 2. איכשהו הכל נראה שם פחות מוקפד, פחות מעניין ובוודאי עם פחות חיוכים. הדבר היחיד שאפשר לצוות אליו את המילה "יותר" זו האיטיות – הסדרה יותר מדי איטית. יכול להיות שהייתי חושבת אחרת אם היו שולחים לי די.וי.די עם שלושה פרקים ברצף, כפי ששלחו לכמה וכמה אנשי תקשורת. אבל מכיוון שזה לא קרה, ונאלצתי לפתוח את הטלוויזיה כמו כל עמישראל, התאכזבתי.

כבר בבית ספר יסודי לימדו אותנו שכגודל הציפייה גודל האכזבה, ובכל זאת נפלתי גם הפעם. נתן דטנר מככב בתפקיד אהר'לה (שם שלדעתי כבר נתפס ומותג על ידי "הבורגנים") - גבר בן 50 פלוס, גרוש שלוש פעמים, שמנהל כעת מערכת יחסים עם חברה חדשה העונה לשם שירן, בעיקר מפני שהיא המציאה אותו לעצמה. הרבה יותר הגיוני שבכלל קוראים לה ברכה, כפי שמעירה בתו המתוסכלת של דטנר, בת שבע (שכנראה בעצמה היתה רוצה להחליף את השם).

ההערה נשמעת בחלל אולם המבקרים של נתב"ג, הלוקיישן העיקרי של הפרק. השלושה מחכים שם לבן והאח אודי (יונתן ברק מהפינה של יאיר לפיד), שממש במקרה נמצא על אותו מטוס כמו בעלה בנפרד של בת שבע, רק שאיכשהו הם לא רואים אחד את השני כל הטיסה כי אחד בביזנס ואחד באקונומי. יופי של פתרון עלילתי, אבל איך זה שהבעל (גורי אלפי) לא קיבל את האפגרייד המיוחל אם ליד האח יש מושב פנוי לגמרי?

טוב, אני נטפלת לקטנות. בואו נתרכז בגדולות - אורלי זילברשץ בנאי למשל, שאני מאוד מקווה שתפקידה יתרחב בקרוב. יש לי עוד כמה תקוות לגבי "משמורת", אבל אני עדיין חושבת שהיה מועיל יותר אם מישהו היה מעביר לי כמה פרקים ברצף. פרק פעם בשבוע זה מה-זה פאסה!

לתשומת לב אנשי אתר קשת: לא כותבים על סדרה שמשודרת ביום חמישי סופרלטיב כמו "החברים בעבודה דיברו על הסדרה ועשו לכם חשק?". אין מה לעשות, עד יום ראשון יהיו מיליון דברים אחרים לדבר עליהם בפינת הקפה. אם רציתם יותר באזז, הייתם צריכים לבחור ביום שידור אחר.