באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"נולד לרקוד - האודישנים", רביעי 21:00, ערוץ 2

על אף שאחת ממשאלותיי הכמוסות היא לחבר כוריאוגרפיה לשיר קצבי במיוחד ולהופיע איתה על במה יחד עם עוד שמונה רקדנים, צפייה ב"נולד לרקוד" מעולם לא היתה חלק מסדר היום שלי. לא מעניין אותי לראות אחרים רוקדים, ואם אני לא יכולה לעשות את זה בעצמי אז יותר טוב להתעסק בדברים אחרים מאשר לבהות מול הטלוויזיה.

אודישנים, לעומת זאת, אני מאוד אוהבת. אומנם ב"כוכב נולד" הם יותר כייפיים וגם יותר קל לי לשפוט (זייף, לא זייף, סלסל, לא סלסל), ואילו ב"נולד לרקוד" אין לי שום כלים לדעת מה טוב ומה רע מלבד הטעם האישי שלי - אבל בשביל שופט כמו דוד דביר שווה לעבור את החוויה.

וככה, למרות שתכננתי לפרוש אחרי עשר דקות אודישנים, מצאתי את עצמי נשארת עד הסוף. נכון שלא ישבתי כל הזמן הזה מול המסך, אבל הייתי שם מספיק זמן כדי לשמוע את צביקה הדר מוכר לנו את נמל יפו כתקווה הבאה של הציונות, ולהבחין שהוא טרם הפנים שכבר לא אומרים גרוזיני אלא גיאורגי. תוך כדי, וזה לא היה קל, שמתי לב לשני רקדנים. הראשונה היא "תות" שרקדה "סטריט ג'ז" - ואני מצטטת פה, המילים האלה לא על דעתי. השני הוא צביקה, בחור אתיופי מרשים וכובש. כיוון שאני לא אצפה בכל העונה, תרשו לי להמר עליו כעל אחד שיגיע לגמר, יחד עם הבן של המורה להתעמלות של צביקה הדר (כפי שהבנתם, הרבה יותר מדי צביקה יש בתוכנית הזו, וזה עוד בלי פיק).

כיוון שמדובר בריקודים וברקדנים, יש הרבה פחות מתמודדים, והאודישנים המרכזיים הם בתוכנית אחת בלבד. בשבוע הבא יהיה ניפוי ראשון ואחרון, ככל הנראה, ואז העונה תתחיל. האם גם אתם מבינים כמה זה מבאס? והאם יש לכם פייבוריטים אחרים?