באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בימים השר אריאל אטיאס.בלילות הכפיל של נבו קמחי ב"מעורב ירושלמי"

"המושכים בחוטים", רביעי 21:30, ערוץ הוט בידור ישראלי

לערוץ הבידור הישראלי אין דימוי מי יודע מה, בוודאי לא דימוי רציני, ולכן מפתיע שדווקא שם התמקמה תוכנית הראיונות המצוינת "המושכים בחוטים", שבה מתראיינים בכירי התקשורת הישראלית ומדברים על האופן שבו הם תופסים אותה ואת מקומם בה.

בעונה הקודמת הובילו את התוכנית כמה מראיינים מתחלפים, ואילו בעונה הנוכחית - שנפתחה השבוע - יש מנחה אחד קבוע, ניב רסקין. אתמול הוא אירח באולפנו, שגם הוא השתכלל מאוד מאז העונה הקודמת, את שר התקשורת אריאל אטיאס.

נגד אטיאס, נציג מפלגת ש"ס, יש שתי טענות קבועות: האחת, שאין לו טלוויזיה ואינטרנט בבית. השנייה, שהוא צעיר מדי לתפקיד. לרסקין יש צורך דחוף להציג את הטענות הללו שוב, וכך חלק רחב מדי מהראיון מבוזבז על משפטים כמו "אם יש לי טלוויזיה בבית או לא זה לא צריך לעניין את האזרחים... חשובים המעשים... גדלתי בלי (טלוויזיה), ואני לא חושב שיצאתי עקום". נכון, קיבלנו גם סקופ: "יש לי אינטרנט וטלוויזיה במשרד... מבין אתרי החדשות אני מעדיף את ynet". סקופ לידיעת nrg, זאת אומרת.

במהלך הראיון הוא מסדר את הכיפה שעל ראשו אחת לשלוש שניות. אולי זה סימן לחוסר ביטחון, אם כי אטיאס הרבה יותר מוצלח מהמראיין שלו, כך שאין לו מה לפחד. אחרי הכל, דווקא הנושאים החשובים באמת שהם הוא מטפל – ניידות המספרים, ביטול 36 חודשי התחייבות לחברות הסלולר, תפקיד הרשות השנייה – נדחקו לסוף השיחה ולא זכו להתייחסות מספקת. השר אולי התכונן לראיון, אבל לא היה בשביל מה.

מתי בכל זאת הוא היה נבוך? כשהתברר שהוא צפה בריאליטי במשרד, רק כדי להבין מה זה ריאליטי. ולא, הוא לא מוכן לגלות במה צפה. וגם כשהוא נדרש להכריע בין גלובס לדה מרקר הוא התפתל, אמר שיש אחד שיותר... ובסוף קבע שהוא רואה את שניהם כל יום (רואה, לא קורא, כך במקור).

אז כן, היה יכול להיות הרבה יותר מעניין, אבל בהשוואה לתוכניות אחרות המשודרות בערוץ, וגם בהשוואה למה ששודר באותו זמן בערוצים האחרים, זו הייתה התוכנית הטובה ביותר לצפות בה. הפעמים הבאות תלויות באורחים, שווה לבדוק מיהם יהיו.