באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"בובות", א'-ה' 20:05, ו' מ-14:10 (5 פרקים ברצף), ערוץ 3

שלושה פרקים ברצף, ועוד היד נטויה. אחרי שהתמכרתי מ"טלנובלה (ע"ר)" וסבלתי מ"האלופה", מגיע תורה של היצירה החדשה – "בובות". חבורה של אנשים עם בתי יוקרה מעוצבים להפליא ועם ריקנות גדולה בפנים, המלווה בשטחיות עד אין קץ – כי עומק זו המצאה של שמנות, כמאמר הפרומו.

במרכז הטלנובלה שתי סוכנויות דוגמנים מתחרות, המנוהלות על ידי מיקי קם ודודו טופז – מעניין אם הם חשבו שזה יקרה להם פעם. מסביב קצת שחקנים, הרבה דוגמניות, וכרגיל – זוג הומואים שבו אחד בארון ואחד מתחבא מזוגתו. גם העולם הדתי לא נפקד פה, כך שתחושת הדז'ה וו לטלנובלה (ע"ר) כמעט מוחלטת – אלמלא רמת העניין שלי בסדרה. לזה, אין דז'ה וו. שיר הפתיחה מזעזע, מירי בוהדנה עושה לי בחילה, וצילום אופנה מעולם לא עשה לי את זה.

אז למה בכל זאת אני מתחילה עכשיו לראות את הפרק הרביעי? בעיקר בגלל אלי אלטוניו, וגם קצת בגלל גיא לואל ושרון אלכסנדר. וכמובן, מיכאל הנגבי יוצר דמות כל כך מופרכת שהיא חייבת להיות אמיתית. תנו לי דקה לעשות סיבוב בסוכנויות, ואני מוצאת לכם אותו.

האם אראה את הפרק השישי, כלומר בשבוע הבא? תלוי אם אמצא בסביבתי אנשים שאפשר לדבר איתם על זה. אולי בשקט, אבל לדבר. אחרי הכל, מה שווה העניין שלי בסודות של מויש ובמניעים של תומר, מה שווה כל ניוון השכל הזה, אם אי אפשר להמשיך אותו גם בחיים האמיתיים?