באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

האלבומים הגדולים: תיסלם – רדיו חזק, רביעי 19:00, ערוץ 24

בכל הקשור לצפייה בטלוויזיה, אין דבר כייפי יותר מליפול על תוכנית שלא התכוונתם לראות אבל הנה היא כאן והיא עושה לכם טוב על הלב, משכיחה מכם את כל צרות היומיום ומעלה חיוך על הפנים. לא חיוך של קומדיה - אם כי גם זה בסדר - אלא חיוך של הנאה אמיתית.

זה בדיוק מה שקרה לי הערב, כשצפיתי בתוכנית "האלבומים הגדולים", שמעולם לא ידעתי על קיומה וספק אם אראה אותה שוב. התוכנית הוקדשה ללהקת תיסלם ולאלבום "רדיו חזק", וכללה מלבד מפגש של כל החברים בסלון מעוצב לעילא ולעילא, גם ראיונות עם אנשים שונים שעבדו עם הלהקה בזמנים שונים - דורי בן זאב, קובי מידן, לואי להב, יואב גרא ואחרים. חלקם התארחו ב"סלון", חלקם התראיינו בגלי צה"ל, חלקם בבית. כל אחד הציג עוד פן של הלהקה.

וככה, אפילו שאני בכלל מהצד של "בנזין", נהניתי לשמוע על החבר'ה הצעירים שרצו לעשות רוקנרול אבל לא היו להם שירים, שקיוו לפרוץ בחו"ל אבל נאלצו להסתפק בישראל, שהתרגשו, שנהנו, שישבו שעות באולפני הקלטה ברישפון ועשו כל מה שלואי להב אמר להם, כי הוא עבד קודם עם ברוס ספרינגסטין והוא יודע על מה הוא מדבר.

הם לא עשו את זה בשביל הכסף, זה כבר ברור. הכסף הגיע בעיקר בהופעות האיחוד למיניהן, ובקריירות הפרטיות בהמשך. הם עשו את זה כחבורה - גדולה (ששה חברים) ומוצלחת - שעברה יחד חוויות שאין כמותן כיום פשוט כי אין אף להקת רוק שמופיעה למעלה מ-20 פעמים בחודש.

קצת מצחיק לגלות כיצד נכתבו השירים שכולם מדקלמים בהופעות (צוף פילוסוף לחבר'ה: "אמרתם שצריך להקליט שירה ואין מילים, הסתכלתי על דני, הסתכלתי על יזהר, יצא לי המשפט "שתי טיפות גדולות זולגות על החלון"). לרוב השירים היתה רק גרסה אנגלית, בגלל הניסיון החו"לי, ואז הלכו לגל"צניקים כמו דורי בן זאב או קובי מידן שיתנו גרסה עברית. לפחות לגבי מידן היתה תחושה שהוא מתנשא עליהם, הוא מצידו מכחיש.

האמת? זה לא באמת משנה, כי היום כולם גאים להגיד שהיה להם חלק בתיסלם וב"רדיו חזק". וגם אם אני מהצד של בנזין, שעה של זיכרונות ומוזיקה טובה (בכל זאת, יזהר אשדות הלחין) גרמה ללב שלי להתרחב. ובימינו, זה לא מעט.

חברי תיסלם: דני בסן, יאיר ניצני, יזהר אשדות, צוף פילוסוף, יושי שדה, סמי אבזרדל.