
"הגברים של שדרות מדיסון", ראשון 22:00, ערוץ אקסטרה הוט
כולם עושים טעויות לפעמים, גם אני: אתמול בבוקר הקשבתי לטל ברמן ולאביעד קיסוס, כשהראשון השתפך על "הגברים של שדרות מדיסון" – סדרה על משרד פרסום ניו יורק בשנות ה-60. ההמלצה לוותה בהבטחות מכאן ועד בכלל (מאחורי הסדרה עומד אותו אחד שיצר את "הסופרנוס"), וכן בזלוזל-מה בחשדנות הטבעית של קיסוס.
מכיוון שאני קצת מחזיקה מברמן, התיישבתי מול המסך בשעה היעודה. מה אני אגיד לכם, איזה בזבוז זמן. היה עדיף ללכת להתקלח. ולא שהמשחק גרוע או התסריט מופרך – יותר נכון להגיד שרק מי שצופה בסדרה מבין עד כמה מופרכים ומיושנים הפרסומאים בישראל - אלא ששום דבר מעניין לא קורה שם.
על מה אתם חושבים כשאתם נתקלים בצמד המילים "משרד פרסום"? אני מקווה לקצת אקשן, אנרגיות, יצירתיות, ואיזה חדר שעשועים מגניב סטייל גוגל שאפשר לעשות בו ישיבות שמולידות קמפיינים גדולים. המשרד של "הגברים" (באנגלית: Mad Men), לעומת זאת, נראה כמו משרד רואי חשבון אפרורי, והאנרגיות בו בעיקר חרמניות מיושנות.
למה בכלל לעשות סדרה על משרד פרסום בסיקסטיז? כנראה כדי לא להסתבך עם פרסומאי ההווה, שצריכים למלא את החורים בין התכנים כשהסדרה מוקרנת בארה"ב (כאן זה נחסך מאיתנו, תודה לאל). סיבה עם היגיון כלכלי, אבל חסרת כל הצדקה עניינית. ומכיוון שכך, ש ע מ ו ם. בוודאי לא מה שציפינו לו מהיוצר של "הסופרנוס". אם מישהו מבין מה הדליק את ברמן, שיגיד.
בקטנה: כיפאק היי לקופירייטר המוצלח שהפך את הגשרים לגברים ואת המחוז לשדרות. תכף יחטוף אותו איזה משרד פרסום, ויצרף אותו לשורותיו.