באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"המושכים בחוטים", שלישי 21:30, ערוץ הוט בידור ישראלי

רוני בראון לא באמת מעניין את הציבור. אדם שהקים חברת תקליטים בשם הליקון, שהיום קוראת לעצמה חברת תוכן, גם כי זה נשמע יותר מגניב וגם כי אין היום תקליטים (מזכיר לי שראיתי אתמול את מאור כהן עם גיטרה על הגב. לפחות אמנים עוד יש פה), ושלפני כשנה נפרד משני בני טיפוחיו, ריטה ורמי קליינשטיין – והם, ממש לאחרונה, החליטו גם להיפרד אחד מהשני.

בקיצור, להופעתו של בראון אתמול בתוכנית "המושכים בחוטים" לא היה שום ערך אמיתי, מלבד סיפוק המציצנות. ואגב, גם בחלק הזה ניב רסקין לא היה מוצלח במיוחד, בעיקר מפני שהוא טרם קלט שבחן אפשר להוציא ציטוטים יותר טובים מאשר בהתקפות.

אז מה בכל זאת היה לנו? פרשת התביעה המשותפת מול הליקון התפוצצה כאשר "הם (רמי וריטה) פנו לשלושה עורכי דין, השלישי החליט לקחת את זה ולעשות מסע הופעות... האמת היא שהם מעולם לא ראו את ספרי החברה (ולכן לא יודעים אם היה בהם רישום כוזב)... הם קיבלו את כל האינפורמציה בזמן אמת, כמו שאנחנו קיבלנו את כל האינפורמציה בזמן אמת".

על השאלה היכן העניינים עומדים עכשיו משיב בראון "ברמה הרגשית עברנו את זה", וזאת מפני שמבחינתו הפגיעה הקשה לא היתה בהליקון אלא ברמת האישית. בכל מקרה, הוא לא רוצה שריטה תחזור אליו. האם זה בגלל שהיא כבר לא מוכרת כמו פעם, שאל רסקין ועשה סופסוף את העבודה, והתשובה היתה "הליקון נמצאת במצב יותר בלי שני האמנים האלה, מאשר כשהיתה איתם". אופס.

רסקין ניסה לשאול למה זה בכלל קרה, והאם זה קשור למשבר הנישואים של השניים (הדיבור הוא שהפרידה כבר היתה באוויר מזמן). התשובה שקיבל: "תשאל את הפסיכולוג שלהם". בסוגיית ג'קו אייזנברג, זוכה כוכב נולד 4, הוא הצליח הרבה יותר: בראון הודה "כשלתי בשיקול הדעת", ואף התנצל בפני אייזנברג.

עבורי, כמי שמתעניינת בעולם המוזיקה (אם היה לי זמן לתפעל עוד בלוג...), מדובר בחצי שעה מעניינת. עבור 90% ממכריי, מספיק שאביא להם ציטוט אחד בבוקר, אולי אפילו זה לא. ומה עם קוראיי?