באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מתי נתנשק", שני 21:00, ערוץ 10

זה אולי נשמע כמו בדיחה, אבל זה בעיקר עצוב: בשל חוסר זמן משווע, כולל בסופ"ש, הצטברו אצלי הקלטות של תוכניות טלוויזיה באורך כולל של כ-12 שעות. היום אחה"צ הלחץ התחיל להשתחרר קצת, ולכן התיישבתי לראות את ההקלטה האחרונה בשרשרת: "מתי נתנשק", סדרת הדרמה החדשה של ערוץ 10, אשר זכתה לשיבוץ תמוה (בצמוד ל"המקום". אפשר לחשוב שערוץ 10 משופע בהפקות מקור שהוא משבץ שתיים בזו אחר זו).

הדקות הראשונות של הפרק הראשון עוררו בי דחייה, בעיקר בגלל שהייתי צריכה להעביר קדימה ואחורה כדי להבין במה מדובר (למשל כשליאור אשכנזי מדבר עם עדי עזרוני על ה-sms ששלחה לו. סליחה, אבל אני לא ראיתי אותה שולחת sms). וגם בגלל שהמילים שחלפו על המסך היו מעושות מדי, מלאכותיות מדי, מתוכננות מדי.

אבל אחר כך חיבבתי את הדמות המכוערת שדלית קהן, יוצרת הסדרה, סידרה לעצמה. וגם את הדמות הצנועה בינתיים של יואב הייט. ואפילו שלא הצלחתי להתחבר בכלום לדמות של ליאור אשכנזי, או להרגיש את הכאב שלו – בדרך כלל אני מתחברת בלי בעיה. טלוויזיה, דמעות ואני זה שילוש מקודש – היה לי פשוט טוב לראות אותו על המסך. אני בטוחה שגברים חושבים אותו דבר על עדי עזרוני.

אז נכון, אין לי כרגע צורך מיוחד בעוד דרמה ישראלית, במיוחד ש"פרשת השבוע" אוטוטו חוזרת. וגם כבר ראינו מה קורה לנשים שמנסות ליצור סדרה לבד (סיגל אבין והאקס המיתולוגי, אם מישהו לא הבין), אבל היי, מה אכפת לי לתת צ'אנס. ממילא יש לי בקרוב הרבה יותר זמן פנוי. וחוץ מזה בעמותת ישראבלוג כבר העלו לאתר את הפרק השני, שישודר בברודקאסט רק בשבוע הבא, ומי אני שאגיד "לא" לשני פרקים ברצף.