באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מלחמה ושלום", חמישי 21:40, ערוץ 1

שמו של לב טולסטוי לעולם מוזכר יחד עם המילים "יצירת" ו"מופת", כנראה בצדק. אישית לא בדקתי את זה מקרוב, איכשהו התחמקתי ממנו כל התיכון ומגמת הספרות מורחבת, כנראה לא בצדק.

עכשיו יש הזדמנות לתיקון, כאשר ערוץ 1 מקרין את "מלחמה ושלום", ארבעה פרקים של אפוס תקופתי שגורם לי להצטער כל פעם מחדש על כך שנולדתי בשנתון הלא נכון, בתקופה הלא נכונה, במדינה הלא נכונה. מה לא הייתי נותנת כדי לחזור לשנת 1805, ללבוש כמה מהשמלות של נטשה רוסטובה ולחוות כמה מאהבותיה.

בהנחה שאני לא הורסת פה לאף אחד שבמקרה גם רואה ערוץ 1 וגם לא קרא את הספר, אציין כי אני מעדיפה את הנסיך אנדריי על פני הרוזן פייר בזוחוב. זאת על אף היותו של הראשון חובב מלחמה, מחזיק פאסון, בעל הצתות מאוחרות, ונידון לדיאלוגים מסוג זה:

-          איך אתה מרגיש אבא?

-          רק השוטים והמושחתים לוקים במחלות.

-          אז אתה בריא, תודה לאל.

-          לאל אין שום קשר לזה.

במילים אחרות, לאנדריי הייתה ילדות עשוקה ועדיין יצא ממנו גבר ששווה להתאמץ בשבילו.

את אנדריי מגלם השחקן אלסיו בוני, וכאן כדאי לציין שהפקה איטלקית (2007) היא שמפיחה חיים ביצירה הרוסית, אם כי העלילה מתנהלת באנגלית. הבמאי רוברט דונלהם רב זהויות אף הוא: אוסטרי-רומני-אמריקאי, ולא רק לפי הגנים. הקוסמופוליטיות, כך נראה, היא חלק בלתי נפרד מההפקה הזו. העובדה ששפתו של טולסטוי אינה נשמעת היא דבר שניתן להצטער עליו, אבל אם בזכות זה פוגשים שוב את ברנדה בלתין המצוינת, העניין בחזקת נסלח.

כל פרק הוא בן כמעט שעתיים, מה שמצריך מהצופה מחויבות נטולת פרסומות. זו הסיבה היחידה שבגללה אולי לא אצפה בכל שלושת הפרקים הנותרים מתחילתם ועד סופם. מכל בחינה אחרת, גם אני מצטרפת לקולות: "מלחמה ושלום", יצירת מופת.