באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"לתת באהבה", א' 20:45, ערוץ 2

פעם היה כזה דבר "מזרחי מחמד". אחר-כך המציאו את "דוס מחמד". עכשיו יש "אשכנזי מחמד" ואת התפקיד הזה מגלם לאחרונה באופן יוצא מן הכלל יאיר לפיד. הוא כל כך משתדל וכל כך רוצה, שזה פשוט כאב לב לא לתת לו את התואר. תשאלו את אלי יצפאן.

הפעם השניים הללו התאגדו למען מטרה טובה - איסוף מזון לנזקקים בערב ראש השנה, בשיתוף עם ארגון "לתת". שלוש שעות מוקדשות לעניין. שלוש שעות, כדי שיספיקו לתרום כמה שיותר, ובינתיים יקבלו את הבידור הכי חם. אלא שאת הבידור הזה קבלנו כבר לפחות שלוש פעמים בחודש האחרון, כך שלא בקלות יקנו אותנו הפעם. כאן, צריך להתאמץ הרבה יותר.

כיוון שגם הזכיינית קשת שותפה בעניין, אכן מדובר בהפקה מתוקתקת. השיר הראשון מגיע מכיוון מאיה בוסקילה, אלא מה, בלוק הכי צנוע שלה אי-פעם. יש גם "פריצות" לשידור מאת ישראל קטורזה אשר בשדרות (יש לו את זה), שלום אסייג במפעל של עלית (גם לו יש את זה) ועדי אשכנזי אשר במטה באורנג' (אולי פעם יהיה לה). יש כתבה מרגשת של חיים הכט, שגורמת לי להרגיש ממש רע כשאני אוכלת את הסלט המושקע שלי. ויש ראיון משעשע של לפיד עם "אריק שרון", בלי שום בעיה להכניס לממשלה ולראש עצמו.

קצת יותר מאוחר מגיעה כתבה של קובי אוז. כמו שב"סיכום השנה" אריק זאבי עשה כתבה על ספורטאים, עכשיו הזמר משדרות עושה כתבה על משפחה ענייה מאופקים (קרית שמונה). גם לו, כמו לזאבי, יצאה תוצאה סבירה. ההמשך הוא "שיר של יום חולין" בביצוע שרית חדד, ואני מציינת אותו רק למען הזיכרון הדפוק שלי - אני מאוד אוהבת את הביצוע של אילנית, ואף פעם לא ידעתי איך קוראים לשיר. עכשיו אין סיכוי שאני אשכח.

ומה עוד יש כאן? מיותרים: ארז טל ואסי כהן. ממש כמו התוכנית שלהם, "איפה אתה חי". מעולה כתמיד, אבל מגיע קצת מאוחר מדי: יעקב כהן בקטע על מסעדות גורמה שמזכיר לי קצת את אבא שלי. כהן כבר עשה את הקטע הזה אצל יאיר לפיד, העביר אותו פה שיפוצים קלים, והצחיק את כולם בקלות.

באופן כללי, שלוש שעות עברו יפה. לא שישבתי במשך כל הזמן הזה מול המסך (בקטעים של אשכנזי השתדלתי להעסיק את זה בדברים אחרים), אבל גם לא הרגשתי צורך לברוח. מי שנתן את הפינאלה, כמתבקש, היה בועז שרעבי עם השיר "הלוואי". והוא ריגש, כמה שהוא ריגש, כמעט כמו 9 מיליון השקלים שנאספו. כי גם לקיטש ישן יש רגע של הולדת.