באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מייקל קלייטון", בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

הסרט מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.

השחקן מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר.

האם "מייקל קלייטון" וג'ורג' קלוני יזכו? אני מהמרת שלא.

אומנם האמריקנים מתלהבים מסרטים נגד תאגידים (מי אמר ארין ברוקוביץ' ולא קיבל), אבל הסרט הזה ממש לא משהו. ואני דווקא מתה על קלוני, ומחזיקה מהאנשים שמאחורי הסרט, בהם סטיבן סודרברג, סידני פולק וטוני גילרוי (זהות במלכודת ויתר סרטי ג'ייסון בורן). איכשהו, נראה לי שאפילו לבופור יש יותר סיכוי. איך אומרת מייקל קלייטון (קלוני) בסרט? "אני לא קוסם, אני שרת". ושרתים לא זוכים באוסקר.

אבל בואו נתרכז רגע בעלילה: מייקל קלייטון הוא עו"ד פלילי לשעבר, שכרגע מתפקד בעיקר כקומבינטור גדול בחברת עורכי דין גדולה בניו יורק. הוא רוצה לחזור לפלילים, אבל הבוס שלו (פולק) מייעץ לו להמשיך ולהתרכז בפתרון בעיות – כי מרגע שכבשת לעצמך נישה, הרבה יותר קשה לוותר עליך. מה שנכון, נכון.

על כל פנים, אחד מעורכי הדין של הפירמה, ארתור, הוא הסנגור במשפט שנמשך שש שנים – הוא מגן על חברה מרעילה שהוגשה נגדה תביעת ייצוגית ענקית. כל המיליונים שמעורבים בזה עשויים לעשות טוב לפירמה, אבל האמת המזעזעת עושה רע לארתור והוא מתחרפן, פשוטו כמשמעו. מפסיק לקחת את התרופות שלו (סוג של סכיזופרן), מתפשט לפני כולם ויוצא כך לחנייה, ובאופן כללי דופק את התיק.

קלייטון נדרש להציל את המצב, אבל ארתור חבר שלו, אז הוא מנסה ללכת איתו בטוב. באמצע יש הרבה אנשים שמפריעים לו, מה גם שמשפחתו היא לא בדיוק מופת של חיוניות מתפרצת. ובמילים יותר מדויקות: כדי לכסות את ההימורים של אח שלו הוא צריך 80 אלף דולר. וזה אחרי שהוא כבר מכר פחות או יותר כל מה שאפשר.

בשביל שהוא יוכל לשחרר כמה תובנות משמעותיות לחיים סידרו לו בתסריט ילד חכם, בערך בן שבע-שמונה. קצת קשה לדמיין את קלוני אבא, וחבל שהוא הסכים לשחק אחד. הדמות נראית לגמרי מודבקת, ולא משנה כמה הוא התאמן על הילדים של החברים (בראד, מט, ניקול, ג'וליה).

גם יתר הדברים לא ממש השאירו אותי על הרצפה. אומנם הצליחו להקפיץ אותי עם הפיצוצים, אבל זה ממש לא חוכמה גדולה כשמדובר בי. נראה לי שמרוב הרצון להיות עצמאי ולהתרחק מהאולפנים הגדולים והפשרות שהם מכריחים לעשות, פוספסה היכולת לזהות מה חזק ומה נוגע בצופה, לעומת מה שמותיר אותו טיפה מרוחק. סרט משפט בלי אף בית משפט, סרט על הימורים בלי סיבוב קלפים אחד רציני, סרט על סכיזופרניה בלי להראות את השיגעון, סרט על אדם גרוש בלי עימות אחד עם האישה, סרט על תאגיד שלא ברור מה בדיוק הוא מוכר, סרט עם שלושה סוסים על הגבעה שהם אולי דימוי חזק אבל מה הם חוץ מזה?

זה כאילו סו-סופ-סופר איכותי, אבל זה גם סו-סופ-סופר השאיר אותי בתחושת "סתם". מסוג הסרטים שאני כנראה לא אזכור אף פעם, גם אם אני ממש אתאמץ. את קלוני, לעומת זאת, אהמממ – טוב, זה כבר משהו אחר. הוא פשוט בלתי נשכח. ואם מדי פעם הוא רוצה לעשות סרטים שיותר מעניינים אותו, או שנראים לו מספיק מגניבים להיות בשוליים, זכותו. אחרי הכל, הוא מלך.

"מייקל קלייטון", ארה"ב 2007. 117 דקות. במאי: טוני גילרוי. שחקנים: ג'ורג' קלוני, סידני פולק, טילדה סווינסון, טום ווילקינסון.