באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ריטה מדברת על הכול", שלישי 21:00, ערוץ 2

לא ברור מי עומד מאחורי הדבר הזה עם ריטה, שאין לו הגדרה מקצועית מלבד "תוכנית". האם זה אבי ניר, מנכ"ל קשת בעל החושים המחודדים, שקרא את הכתבה ההיא בידיעות אחרונות, ואמר לעצמו: אנחנו ניתן לה את הבמה להגיב, ובתמורה נקבל את הרייטינג? האם כונסה לצורך העניין ישיבת הנהלה? ומי הטיל/הפיל את המשימה על יורם זק, מנהל המחלקה הדוקומנטרית?

השימוש בטרמינולוגיה הטיל/הפיל הוא מכוון: לזק יש מניות רבות, לחלקן קוראים "עשרת הדיברות", "מונית הכסף" ו"ארץ נהדרת". לא סביר שהוא היה עושה את "ריטה מדברת על הכול", תוכנית שלעתים נקראת גם "ריטה מא' ועד ת'", מרצונו החופשי המלא. בכל אופן, לא ככה.

אז מה היה לנו שם? ריטה מלהגת על המון דברים שלא התחברו לכדי אמירה אחת רציפה, מה גם שחלקם נאמרו באולפן מול המצלמה, חלקם מול קהל קטן בהופעת אולפן, וחלקם על הבמה אחרי ההופעה. הדרך היחידה להפוך את זה למשהו אכיל, כך נראה, היתה פתרון בית הספר הדבילי שרק נעמי שמר ז"ל היתה יכולה להיות מבסוטה ממנו - נושאים לפי אותיות.

בעודי מהרהרת בסוגיה "מה היה קורה אילו בן שני היה מביים את הסרט הזה", שמעתי את ריטה אומרת "אני מאוד מתרגשת. באמת". לא שציפיתי ממנה למשהו אחר. בכל זאת, ריטה. דרמטית, יבבנית, נמרחת. הקשבתי לייסורי הילדה הפרסייה, והאמת, היה לי קצת עצוב. גם בלי שהחלטתי אם זה משחק או שזה אמיתי. והאמת, גם כשהיא שרה את "שרה ברחובות" ("והלכתי ממך") היה לי עצוב בשבילה, אולי אפילו קצת יותר מדי.

אז איפה בכל זאת הבעיה? שבכל פעם שהגיע תורה של אות, נזרקו על המסך חמש מילים, ואיכשהו הסיפור של ריטה היה על המילה הכי פחות מעניינת. במקום בגידה קיבלנו בננות, במקום זיונים – זוגיות, במקום טמטום – טוב, במקום כסף – כרישים, במקום סקס או סוד – סוף. רק בע' ופ' הייתי מרוצה: עייפות, ופרידה. אולי אני צהובה, אבל כל הסרט הזה הוא ליקוק אחד ארוך, אז לפחות שנקבל קצת אקשן.

אז כן, קשה לריטה לדבר על זוגיות אחרי חצי שנה של פרידה. זו תקופה של אבל על אובדן משפחתיות ומסגרת. "הבן אדם הזה הוא הלב שלי, החיים שלי", היא אמרה על רמי, "חלק גדול ממנו נמצא בבנות שלי, במוזיקה שלי, בחיים שלי, אני לא יכולה להגיד 'אם תיפול שערה משערות ראשו', אבל אם יקרה לו משהו, אני אמות מזה". להגיד שבאתי על סיפוקי? לא. כי הצער של אחרים לא מספק אותי. אני בכלל התעניינתי בעובדות – מה קרה שם, ומה הוביל לפרידה.

אבל לא, ריטה בחרה את הבמה הכי נוחה והכי מפרגנת שאפשר, אז למה שהיא תספר מה היה באמת. מצד שני, אין לה בעיה להגיד ש"ללכת על בטוח זה משעמם". אז אני רוצה לשאול את ריטה: אם זה כל כך משעמם, למה בחרת ביורם זק ובקשת ולא בבן שני בערוץ 10? מה יש, פחדת שאולי בטעות נגלה עלייך משהו חדש? כי לבכות, יקירתי, אנחנו כבר יודעים שאת מסוגלת לזה. ומה שפיזרת לנו כאן, זה לא יותר מרמזים. כמו שם הדיסק החדש שלך. אבל אנחנו, אני, ציפיתי לקצת יותר. אז לא, זה לא סרט מוצלח שכדאי להתגאות בו. ולא משנה מה יגידו טבלאות הרייטינג.